שירת יתום

שָׁם בַּגַּן שֶׁבָּעֵמֶק הַזָּמִיר שָׁר בְּקוֹל וַאֲנִי, הַבֵּן, בַּנֵּכָר נִשְׁכָּח מִלֵּב כֹּל. הוֹי, אָמוּתָה, אָמוּתָה יִקְבְּרוּ כְּבָר אוֹתִי וְאִישׁ לֹא יֵדַע אֶת מְקוֹם קְבוּרָתִי. שם בגן שבעמק הזמיר שר בקול ואני, הבן, בנכר נשכח מלב כל. הוי, אמותה, אמותה יקברו כבר אותי ואיש לא ידע את מקום קבורתי.

השיר העברי הוא הוא תרגום הבית הראשון והחמישי מתוך שמונה בתי השיר העממי-הרוסי Позабыт, позаброшен ("נשכח ומוזנח"). מדבריהם של שמעון מטבייב מכפר תבור ושל רחל אברמוב ממושב מרחביה עולה כי "שירת יתום"  קדם ל"ילדי הפקר" ("בין שלוש ובין ארבע"), שהיא גרסה עברית (לא תרגום) של אותו שיר רוסי, אותה כתב אלתרמן ב-1934. ר' שם מידע נוסף על השיר המקורי, תווים, גרסאות מילים וביצוע בשפת המקור, מידע על הגלגול היידי של השיר הרוסי והפניות לשירים נוספים לאותו לחן.

השיר מצוטט בחלקו בספרו של אהרון מגד "זבובים" (הוצ' "אחוזת בית", תל-אביב, 2008, עמ' 159. 

נוסח תווים קרוב יותר לנוסח שהתקבל בעברית.