שׁוּב יוֹצֵא הַזֶּמֶר אֶל הַדֶּרֶךְ, שָׂם הוֹלְכִים יָמֵינוּ וּבוֹכִים. שַׁיָּרָה, אֶל אָנָה אַתְּ עוֹבֶרֶת? שַׁיָּרָה, עָצוּב עַל הַדְּרָכִים. אוֹר דּוֹעֵךְ עַל שִׁרְיוֹנַיִךְ וְהַדֶּרֶךְ עֲיֵפָה זוֹ רֵאשִׁית הַמַּנְגִּינָה הִיא מִי יוֹדֵעַ אֶת סוֹפָהּ? אֲפֵלָה עַד מָוֶת, הַמַּתֶּכֶת, אַךְ כּוֹכְבֵי-הַדֶּרֶךְ עוֹד צָחִים. הַדְּרָכִים יוֹדְעוֹת לְאָן לָלֶכֶת, שׁוּבִי, שַׁיָּרָה, אֶל הַדְּרָכִים אוֹר דּוֹעֵךְ... כִּי נִפֹּל בְּיַרְכְּתֵי-הַדֶּרֶךְ צֵל עוֹבֵר יָמֵינוּ הַבּוֹרְחִים שַׁיָּרָה, זִמְרִי, זִמְרִי קוֹדֶרֶת תֹּם זָכַרְנוּ הָלְאָה בַּדְּרָכִים אוֹר דּוֹעֵךְ... .......... שוב יוצא הזמר אל הדרך, שם הולכים ימינו ובוכים. שיירה, אל אנה את עוברת? שיירה, עצוב על הדרכים. אור דועך על שריונייך והדרך עייפה זו ראשית המנגינה היא מי יודע את סופה? אפלה עד מוות, המתכת, אך כוכבי-הדרך עוד צחים. הדרכים יודעות לאן ללכת, שובי, שיירה, אל הדרכים אור דועך... כי ניפול בירכתי-הדרך צל עובר ימינו הבורחים שיירה, זמרי, זמרי קודרת תום זכרנו הלאה בדרכים אור דועך...

השיר ותוויו,  מתוך: "בשער", בטאון החטיבה הצעירה, גליון 8, 8.7.1948, עמ' 5