א. מִי יִזְכֹּר מִי יֵדַע אֶת חוֹלוֹת יְהוּדָה שֶׁהָיוּ פֹּה בִּמְקוֹם רְחוֹבוֹת. וְעָבְרוּ שְׁנוֹת יוֹבֵל וּפוֹרֵחַ הַתֵּל וְיָפָה מוֹשַׁבְתִּי עַד מְאוֹד. שׁוּב נִשָּׂא אֶת עֵינֵינוּ אֵלַיִךְ לָךְ פְּאֵר וְהָדָר וְכָבוֹד מַה יָּפִית פֹּה בְּנוֹי פַּרְדֵּסַיִךְ מוֹשַׁבְתִּי רְחוֹבוֹת רְחוֹבוֹת. ב. וְכֻלָּנוּ זוֹכְרִים רִקּוּדִים וְשִׁירִים בַּחַגִּים, בְּשִׂמְחַת רְחוֹבוֹת כִּי בּוֹנַיִךְ עַזִּים כִּי בָּנַיִךְ נָאִים כִּי בְּנוֹתַיִךְ יָפוֹת וְטוֹבוֹת. שׁוּב נִשָּׂא אֶת עֵינֵינוּ אֵלַיִךְ לָךְ פְּאֵר וְהָדָר וְכָבוֹד מַה יָּפִית פֹּה בְּנוֹי פַּרְדֵּסַיִךְ מוֹשַׁבְתִּי רְחוֹבוֹת רְחוֹבוֹת. א. מי יזכור מי ידע את חולות יהודה שהיו פה במקום רחובות. ועברו שנות יובל ופורח התל ויפה מושבתי עד מאוד. שוב נישא את עינינו אלייך לך פאר והדר וכבוד מה יפית פה בנוי פרדסייך מושבתי רחובות רחובות. ב. וכולנו זוכרים ריקודים ושירים בחגים, בשמחת רחובות כי בונייך עזים כי בנייך נאים כי בנותייך יפות וטובות. שוב נישא את עינינו אלייך לך פאר והדר וכבוד מה יפית פה בנוי פרדסייך מושבתי רחובות רחובות.