הקטן
גופן
הקטן גופן הגדל
גופן
הגדל גופן
חיפוש פנימי באתר   חיפוש פנימי באתר
צימוקים ושקדים (תרגום מלצר)
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֹפֶל הַחֶדֶר יוֹשֶׁבֶת נוּגָה בַּת-צִיּוֹן לְבַדָּהּ. בְּנָהּ יְחִידָהּ מְנִיעָה הִיא כְּסֵדֶר וְשִׁיר הִיא שָׁרָה בִּנְעִימָה נֶחְמָדָה: תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי יְחִידִי, צַח-לָבָן לוֹ נִצָּב שָׁם גְּדִי; הַגְּדִי לַיָּרִיד הוּא נוֹסֵעַ, לִקְנוֹת צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים. תּוֹרָה וּמִסְחָר הוּא יוֹדֵעַ, נוּמָה, בְּנִי, נוּמָה נִים. בְּנִי, בְּשִׁיר זֶה נְבוּאָה מִסְתַּתֶּרֶת: הָיֹה עוֹד תִּהְיֶה מְפֻזָּר בָּעוֹלָם. תִּסְחַר בִּתְבוּאָה וּסְחוֹרָה גַּם אַחֶרֶת, תַּרְוִיחַ הַרְבֵּה רְוָחִים בְּכֻלָּם. עֵת תִּגְדַּל, תִּתְעַשֵּׁר, יְחִידִי, אַל תִּשְׁכַּח, הִשָּׁאֵר יְהוּדִי! הַגְּדִי לַיָּרִיד הוּא נוֹסֵעַ... יַגִּיעַ עוֹד זְמַן מִסְחַר נְיָרוֹת-עֵרֶךְ, וְכָל הָעוֹלָם בּוּרְסָאוֹת יִתְמַלֵּא! וְכָל בַּנְקַאי הוּא לְךָ יִכְרַע בֶּרֶךְ – תַּרְוִיחַ הַרְבֵּה וְעָלֹה תַּעֲלֶה! עֵת תִּגְדַּל, תִּתְעַשֵּׁר... רַכֶּבֶת בַּרְזֶל תִּהְיֶה מִתְגַּלְגֶּלֶת, יִסְּעוּ קַטָּרִים עַל-פְּנֵי הַתֵּבֵל: תִּסְלֹל לָהּ דְּרָכִים שֶׁל בַּרְזֶל וְשֶׁל פֶּלֶד – וְרֶוַח גָּדוֹל גַּם מִזֶּה תְּקַבֵּל! עֵת תִּגְדַּל, תִּתְעַשֵּׁר... אַךְ יוֹם עוֹד יָבוֹא, תִּמְאַס בְּכָל רֶוַח, תָּשׁוּב תִּתְגַּעְגֵּעַ עַל אֶרֶץ אָבוֹת. תָּשׁוּב אֶל אַרְצֶךָ בְּשִׁיר וּבְשֶׁבַח, בַּנִּיר, בַּקָּצִיר וּבַכֶּרֶם לַעֲבֹד. כִּי הַגְּדִי לְעוֹלָם נִשְׁאָר גְּדִי, וְאַתָּה הוּא הַגְּדִי, יְחִידִי! הַגְּדִי אֶל הַכֶּרֶם פּוֹסֵעַ, לִלְקֹט צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים. תּוֹרָה וְעָמָל הוּא יוֹדֵעַ, נוּמָה, בְּנִי, נוּמָה נִים!בבית המקדש באופל החדר יושבת נוגה בת ציון לבדה בנה יחידה מניעה היא כסדר ושיר היא שרה בנעימה נחמדה תחת ערש בני יחידי צח לבן לו ניצב שם גדי הגדי ליריד הוא נוסע לקנות צימוקים ושקדים תורה ומסחר הוא יודע נומה בני נומה נים בני בשיר זה נבואה מסתתרת היה עוד תהיה מפוזר בעולם תסחר בתבואה וסחורה גם אחרת תרויח הרבה רוחים בכולם עת תגדל תתעשר יחידי אל תשכח הישאר יהודי הגדי ליריד הוא נוסע יגיע עוד זמן מסחר נירות ערך וכל העולם בורסאות יתמלא וכל בנקאי הוא לך יכרע ברך תרויח הרבה ועלה תעלה עת תגדל תתעשר רכבת ברזל תהיה מתגלגלת יסעו קטרים על פני התבל תסלול לה דרכים של ברזל ושל פלד ורוח גדול גם מיזה תקבל עת תגדל תתעשר אך יום עוד יבוא תמאס בכל רוח תשוב תתגעגע על ארץ אבות תשוב אל ארצך בשיר ובשבח בניר בקציר ובכרם לעבוד כי הגדי לעולם נשאר גדי ואתה הוא הגדי יחידי הגדי אל הכרם פוסע ללקוט צימוקים ושקדים תורה ועמל הוא יודע נומה בני נומה נים

פתיחה בנגן חיצוני
מילים: אברהם גולדפאדן
תרגום: שמשון מלצר
לחן: אברהם גולדפאדן

בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֹפֶל הַחֶדֶר
יוֹשֶׁבֶת נוּגָה בַּת-צִיּוֹן לְבַדָּהּ.
בְּנָהּ יְחִידָהּ מְנִיעָה הִיא כְּסֵדֶר
וְשִׁיר הִיא שָׁרָה בִּנְעִימָה נֶחְמָדָה:
תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי יְחִידִי,
צַח-לָבָן לוֹ נִצָּב שָׁם גְּדִי;
הַגְּדִי לַיָּרִיד הוּא נוֹסֵעַ,
לִקְנוֹת צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים.
תּוֹרָה וּמִסְחָר הוּא יוֹדֵעַ,
נוּמָה, בְּנִי, נוּמָה נִים.

בְּנִי, בְּשִׁיר זֶה נְבוּאָה מִסְתַּתֶּרֶת:
הָיֹה עוֹד תִּהְיֶה מְפֻזָּר בָּעוֹלָם.
תִּסְחַר בִּתְבוּאָה וּסְחוֹרָה גַּם אַחֶרֶת,
תַּרְוִיחַ הַרְבֵּה רְוָחִים בְּכֻלָּם.
עֵת תִּגְדַּל, תִּתְעַשֵּׁר, יְחִידִי,
אַל תִּשְׁכַּח, הִשָּׁאֵר יְהוּדִי!
הַגְּדִי לַיָּרִיד הוּא נוֹסֵעַ...

יַגִּיעַ עוֹד זְמַן מִסְחַר נְיָרוֹת-עֵרֶךְ,
וְכָל הָעוֹלָם בּוּרְסָאוֹת יִתְמַלֵּא!
וְכָל בַּנְקַאי הוּא לְךָ יִכְרַע בֶּרֶךְ –
תַּרְוִיחַ הַרְבֵּה וְעָלֹה תַּעֲלֶה!
עֵת תִּגְדַּל, תִּתְעַשֵּׁר...

רַכֶּבֶת בַּרְזֶל תִּהְיֶה מִתְגַּלְגֶּלֶת,
יִסְּעוּ קַטָּרִים עַל-פְּנֵי הַתֵּבֵל:
תִּסְלֹל לָהּ דְּרָכִים שֶׁל בַּרְזֶל וְשֶׁל פֶּלֶד –
וְרֶוַח גָּדוֹל גַּם מִזֶּה תְּקַבֵּל!
עֵת תִּגְדַּל, תִּתְעַשֵּׁר...

אַךְ יוֹם עוֹד יָבוֹא, תִּמְאַס בְּכָל רֶוַח,
תָּשׁוּב תִּתְגַּעְגֵּעַ עַל אֶרֶץ אָבוֹת.
תָּשׁוּב אֶל אַרְצֶךָ בְּשִׁיר וּבְשֶׁבַח,
בַּנִּיר, בַּקָּצִיר וּבַכֶּרֶם לַעֲבֹד.
כִּי הַגְּדִי לְעוֹלָם נִשְׁאָר גְּדִי,
וְאַתָּה הוּא הַגְּדִי, יְחִידִי!
הַגְּדִי אֶל הַכֶּרֶם פּוֹסֵעַ,
לִלְקֹט צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים.
תּוֹרָה וְעָמָל הוּא יוֹדֵעַ,
נוּמָה, בְּנִי, נוּמָה נִים!
בבית המקדש באופל החדר
יושבת נוגה בת ציון לבדה
בנה יחידה מניעה היא כסדר
ושיר היא שרה בנעימה נחמדה
תחת ערש בני יחידי
צח לבן לו ניצב שם גדי
הגדי ליריד הוא נוסע
לקנות צימוקים ושקדים
תורה ומסחר הוא יודע
נומה בני נומה נים

בני בשיר זה נבואה מסתתרת
היה עוד תהיה מפוזר בעולם
תסחר בתבואה וסחורה גם אחרת
תרויח הרבה רוחים בכולם
עת תגדל תתעשר יחידי
אל תשכח הישאר יהודי
הגדי ליריד הוא נוסע

יגיע עוד זמן מסחר נירות ערך
וכל העולם בורסאות יתמלא
וכל בנקאי הוא לך יכרע ברך
תרויח הרבה ועלה תעלה
עת תגדל תתעשר

רכבת ברזל תהיה מתגלגלת
יסעו קטרים על פני התבל
תסלול לה דרכים של ברזל ושל פלד
ורוח גדול גם מיזה תקבל
עת תגדל תתעשר

אך יום עוד יבוא תמאס בכל רוח
תשוב תתגעגע על ארץ אבות
תשוב אל ארצך בשיר ובשבח
בניר בקציר ובכרם לעבוד
כי הגדי לעולם נשאר גדי
ואתה הוא הגדי יחידי
הגדי אל הכרם פוסע
ללקוט צימוקים ושקדים
תורה ועמל הוא יודע
נומה בני נומה נים




 פרטים נוספים
הקלטה היסטורית
ביצוע: שרה לש
עיבוד: מרק לברי
ניצוח: מרק לברי
שנת הקלטה: 25.9.1957


על השיר

באוגוסט 1957 הועלו בארץ שתי הפקות עבריות שונות של "שולמית" (במקור אופרטה יידית מאת המחזאי אברהם גולדפדן, שנכתבה בשנת 1880): האחת, בתאטרון "דו-רה-מי" (שושנה דמארי ואחיה סעדיה בתפקידים הראשיים, ליברטו: יגאל מוסינזון, פזמונים: יחיאל מוהר, מוסיקה: משה וילנסקי, בימוי: מנחם גולן, מפיק: ג'ורג' ואל). השנייה בתאטרון "אהל" ('קומדיה מוסיקלית ב-7 תמונות' בהשתתפות הזמרת שרה לש בתפקיד שולמית והשחקן יעקב איינשטיין בתפקיד אבשלום, עברית: שמשון מלצר, עיבוד מוסיקלי: מרק לברי, תפאורה ותלבושות: אריה נבון, בימוי: משה הלוי).

התרגום של שמשון מלצר לשיר היידי "ראָזשינקעס מיט מאַנדלען" (צימוקים ושקדים) הוא מתוך "שולמית" של תאטרון "אהל" (בכורה: 31.8.1957). החוקר אליהו הכהן מציין כי הבית החמישי, "הציוני", איננו תרגום אלא תוספת שנכתבה על ידי המתרגם, שמשון מלצר, עבור המחזה של תיאטרון 'אהל'. לדבריו, בבית זה ניסה מלצר ל'תקן' את הכיוון המשובש של גולדפדן: האֵם מתנבאת שעוללה ימאס לבסוף בקפיטליזם החזירי, ישוב לארץ אבותיו וימצא את סיפוקו בעבודת האדמה, בכרם ובניר. (אליהו הכהן, "שירי הערש בימי העלייה הראשונה: צימוקים ושקדים (ב)", מתוך הבלוג עונג שבת (עונ"ש) של דוד אסף)

בתכניית המחזה שיצאה על ידי תאטרון 'אהל' הופיעו מילות השיר ובתחתית הדף נכתב, ככל הנראה בטעות, כי דווקא הבית השלישי חובר על ידי המתרגם (שמשון מלצר).

ר' השיר המקורי ביידיש, בסריקה המובאת באתר הספרייה הלאומית כאן (עמ' 7-8).

ר' "צימוקים ושקדים" בתרגומו של שמואל פישר ומשם הפניות למידע נוסף.

בחג המחזור של קבוצת "חבצלת" בעין כרמל (1965), הושרו שני הבתים הראשונים על ידי בתיה איבו (גורודצקי), בת המחזור, כחלק ממחזה שנכתב ובוים ע"י אריה אורי, חבר מעגן מיכאל. ההצגה שהעלו הבוגרים עסקה בתולדות הקיבוץ (השיר ייצג את ילדותם של מייסדיו שהגיעו מפולין).


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות

שירי ערש   "שולמית"  





עדכון אחרון: 11.09.2021 16:47:50

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם