הקטן
גופן
הקטן גופן הגדל
גופן
הגדל גופן
חיפוש פנימי באתר   חיפוש פנימי באתר
שיר אלייך
סְתָו בַּחַלּוֹנוֹת וְאוֹר בַּבַּיִת פְּנִימָה, וְצִפִּיָּתִי כֻּלָּהּ שַׁיֶּכֶת לָךְ. אַתְּ הַבּוֹשֵׁשָׁה לָבוֹא יָמִים יָמִימָה; מַה דָּבָר תֹּאמְרִי לַשֶּׁקֶט שֶׁהָשְׁלַךְ? מַה דָּבָר יַגִּיד לִבֵּךְ שֶׁלֹּא הָגַנִי? מַהוּ אֲבַקֵּשׁ מִיָּד שֶׁלֹּא הוּשְׁטָה? הַאֶת זֶה הַגִּיל אֲשֶׁר עוֹד לֹא בָּאַנִי? הַאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁעַל דְּרָכַי פָּשְׁטָה? רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם, נִרְדְּמָה יְרוּשָׁלַיִם. רוּחַ בַּמִּדְבָּר הוֹמֶה לוֹ, נִרְדָּמִים מֵי-יָם-הַמֶּלַח. רוּחַ, רוּחַ – הַר צוֹפִים... כָּל יָמַי הָלְכוּ מִבְּלִי לָדַעַת אָנָה, כָּל פִּזְמוֹן בְּפִי – תְּרוּעַת תַּאֲנִיָּה. אַל תִּבְכִּי לָהֶם וְאַל תֵּצְאִי הַגַּנָּה, אַל נָא תֶּאֶסְפִים אָחוֹת רַחְמָנִיָּה. לוּ גַּם אֶקְרָאֵךְ וּקְרִיאָתִי נוֹאֶשֶׁת לְעִצְּבוֹן יָמַי אַתְּ אַל תּוֹשִׁיטִי יָד. לַגֵּאִים, אָחוֹת, הָרוּחַ הָעִקֶּשֶׁת, הַגֵּאִים, אָחוֹת, לֹא יְוַתְּרוּ לָעַד. רוּחַ רוּחַ... רַק בְּבוֹא הַיּוֹם וְלֹא אֶרְאֵךְ לָנֶצַח, וּבְחַלּוֹנַיִךְ סְתָו לֹא יְנַשֵּׁב. בְּכַסּוֹת עָפָר אֶת כָּל עַזֵּי-הַמֵּצַח, בְּכַסּוֹת פְּרָחִים אֶת כָּל עַזֵּי-הַלֵּב... אָז צְאִי אֵלַי אֶל הַסַּפְסָל, הַגַּנָּה, וְאִמְרִי: קָרָאתָ, וַאָבוֹא סוֹף-סוֹף... כָּל יָמַי, אָחוֹת, יָשׁוּבוּ אָז מֵאָנָה, כָּל יָמַי, אָחוֹת, יַגִּיעוּ אָז אֶל חוֹף. רוּחַ רוּחַ...סתו בחלונות ואור בבית פנימה, וציפייתי כולה שיכת לך. את הבוששה לבוא ימים ימימה; מה דבר תאמרי לשקט שהושלך? מה דבר יגיד ליבך שלא הגני? מהו אבקש מיד שלא הושטה? האת זה הגיל אשר עוד לוא באני? האת תוגתו שעל דרכי פשטה? רוח רוח על שמיים, נרדמה ירושלים. רוח במדבר הומה לו, נרדמים מי ים המלח. רוח רוח הר צופים. כל ימי הלכו מבלי לדעת אנה, כל פזמון בפי תרועת תאניה. אל תבכי להם ואל תצאי הגנה, אל נא תאספים אחות רחמניה. לו גם אקראך וקריאתי נואשת לעצבון ימי את אל תושיטי יד. לגאים, אחות, הרוח העיקשת, הגאים, אחות, לוא יותרו לעד. רוח רוח... רק בבוא היום ולוא אראך לנצח, ובחלונייך סתו לוא ינשב. בכסות עפר את כל עזי המצח, בכסות פרחים את כל עזי הלב. אז צאי אלי אל הספסל הגנה, ואמרי קראת ואבוא סוף סוף. כל ימי, אחות, ישובו אז מאנה. כל ימי, אחות, יגיעו אז אל חוף.

פתיחה בנגן חיצוני
מילים: יעקב אורלנד
לחן: מרדכי זעירא
כתיבה: 1943

סְתָו בַּחַלּוֹנוֹת וְאוֹר בַּבַּיִת פְּנִימָה,
וְצִפִּיָּתִי כֻּלָּהּ שַׁיֶּכֶת לָךְ.
אַתְּ הַבּוֹשֵׁשָׁה לָבוֹא יָמִים יָמִימָה;
מַה דָּבָר תֹּאמְרִי לַשֶּׁקֶט שֶׁהָשְׁלַךְ?
מַה דָּבָר יַגִּיד לִבֵּךְ שֶׁלֹּא הָגַנִי?
מַהוּ אֲבַקֵּשׁ מִיָּד שֶׁלֹּא הוּשְׁטָה?
הַאֶת זֶה הַגִּיל אֲשֶׁר עוֹד לֹא בָּאַנִי?
הַאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁעַל דְּרָכַי פָּשְׁטָה?

רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם,
נִרְדְּמָה יְרוּשָׁלַיִם.
רוּחַ בַּמִּדְבָּר הוֹמֶה לוֹ,
נִרְדָּמִים מֵי-יָם-הַמֶּלַח.
רוּחַ, רוּחַ – הַר צוֹפִים...

כָּל יָמַי הָלְכוּ מִבְּלִי לָדַעַת אָנָה,
כָּל פִּזְמוֹן בְּפִי – תְּרוּעַת תַּאֲנִיָּה.
אַל תִּבְכִּי לָהֶם וְאַל תֵּצְאִי הַגַּנָּה,
אַל נָא תֶּאֶסְפִים אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
לוּ גַּם אֶקְרָאֵךְ וּקְרִיאָתִי נוֹאֶשֶׁת
לְעִצְּבוֹן יָמַי אַתְּ אַל תּוֹשִׁיטִי יָד.
לַגֵּאִים, אָחוֹת, הָרוּחַ הָעִקֶּשֶׁת,
הַגֵּאִים, אָחוֹת, לֹא יְוַתְּרוּ לָעַד.

רוּחַ רוּחַ...

רַק בְּבוֹא הַיּוֹם וְלֹא אֶרְאֵךְ לָנֶצַח,
וּבְחַלּוֹנַיִךְ סְתָו לֹא יְנַשֵּׁב.
בְּכַסּוֹת עָפָר אֶת כָּל עַזֵּי-הַמֵּצַח,
בְּכַסּוֹת פְּרָחִים אֶת כָּל עַזֵּי-הַלֵּב...
אָז צְאִי אֵלַי אֶל הַסַּפְסָל, הַגַּנָּה,
וְאִמְרִי: קָרָאתָ, וַאָבוֹא סוֹף-סוֹף...
כָּל יָמַי, אָחוֹת, יָשׁוּבוּ אָז מֵאָנָה,
כָּל יָמַי, אָחוֹת, יַגִּיעוּ אָז אֶל חוֹף.

רוּחַ רוּחַ...
סתו בחלונות ואור בבית פנימה,
וציפייתי כולה שיכת לך.
את הבוששה לבוא ימים ימימה;
מה דבר תאמרי לשקט שהושלך?
מה דבר יגיד ליבך שלא הגני?
מהו אבקש מיד שלא הושטה?
האת זה הגיל אשר עוד לוא באני?
האת תוגתו שעל דרכי פשטה?

רוח רוח על שמיים, נרדמה ירושלים.
רוח במדבר הומה לו, נרדמים מי ים המלח.
רוח רוח הר צופים.

כל ימי הלכו מבלי לדעת אנה,
כל פזמון בפי תרועת תאניה.
אל תבכי להם ואל תצאי הגנה,
אל נא תאספים אחות רחמניה.
לו גם אקראך וקריאתי נואשת
לעצבון ימי את אל תושיטי יד.
לגאים, אחות, הרוח העיקשת,
הגאים, אחות, לוא יותרו לעד.

רוח רוח...

רק בבוא היום ולוא אראך לנצח,
ובחלונייך סתו לוא ינשב.
בכסות עפר את כל עזי המצח,
בכסות פרחים את כל עזי הלב.
אז צאי אלי אל הספסל הגנה,
ואמרי קראת ואבוא סוף סוף.
כל ימי, אחות, ישובו אז מאנה.
כל ימי, אחות, יגיעו אז אל חוף.




 פרטים נוספים


גרסה מאוחרת יותר

סְתָו בַּחַלּוֹנוֹת וְאוֹר בַּבַּיִת פְּנִימָה
וְצִפִּיָּתִי כֻלָּהּ שַׁיֶּכֶת לָךְ,
אַתְּ הַבּוֹשְׁשָׁה לָבוֹא יָמִים-יָמִימָה –
מַה דָּבָר תֹּאמְרִי בַּשֶּׁקֶט שֶׁהָשְׁלַךְ?
 
מַה-דָּבָר יַגִּיד לִבֵּךְ שֶׁלֹא קְרָאַנִי
מַהוּ אֲבַקֵּשׁ מִיָּד שֶׁלֹּא הוּשְׁטָה?
הֲיָבוֹא חֲלוֹם אֲשֶׁר לֹא חֲלָמַנִי
וְיָבִיא פְּדוּת לְנֶפֶשׁ לְכוּדָה?

רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם
נִרְדָּמָה יְרוּשָׁלַיִם.
רוּחַ בַּמִּדְבָּר הוֹמֶה לוֹ
נִרְדָּמִים מֵי יָם הַמֶּלַח.
רוּ-וּ-וּ-וּ-וּחַ הַר צוֹפִים...

כָּל יָמַי הָלְכוּ בְּלִי לָדַעַת אָנָה
כָּל פִּזְמוֹן בְּפִי – תְּרוּעַת תַּאֲנִיָּה.
אַל תִּבְכִּי לָהֶם וְאַל תֵּצְאִי הַגַּנָּה
אַל נָא תַּאַסְפִים, אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
 
לוּ גַּם אֶקְרָאֵךְ וּקְרִיאָתִי נוֹאֶשֶׁת
לְעִצְּבוֹן יָמַי אַתְּ אַל תּוֹשִׁיטִי יָד.
לַגֵּאִים, אָחוֹת, הָרוּחַ הָעִקֶּשֶׁת
הַגֵּאִים, אָחוֹת, לֹא יְוַתְּרוּ לָעַד...

רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם...

גַּם בְּבוֹא הַיּוֹם בּוֹ אֵרָדֵם לַנֶּצַח
וּבְחַלּוֹנַיִךְ סְתָו יָתוֹם יֵשֵׁב,
בְּכַסּוֹת עָפָר אֶת כָּל עַזֵּי הַמֵּצַח
בְּכַסּוֹת פְּרָחִים אֶת כָּל מְזֵי הַלֵּב.
 
אִם תִּגְּשִׁי פִּתְאֹם יָפָה כִּנְעוּרַיִךְ
וְתֹאמְרִי: קָרָאתָ – וָאָבוֹא סוֹף סוֹף...
גַּם אֲזַי אָקוּם מִן הַמֵּתִים אֵלַיִךְ
כִּי גַּם בְּמוֹתִי אוֹסִיפָה לֶאֱהֹב.

רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם...

סתו בחלונות ואור בבית פנימה
וציפייתי כולה שיכת לך,
את הבוששה לבוא ימים-ימימה –
מה דבר תאמרי בשקט שהשלך?
 
מה-דבר יגיד ליבך שלא קראני
מהו אבקש מיד שלא הושטה?
היבוא חלום אשר לא חלמני
ויביא פדות לנפש לכודה?

רוח רוח על שמיים
נרדמה ירושלים.
רוח במדבר הומה לו
נרדמים מי ים המלח.
רו-ו-ו-ו-וח הר צופים...

כל ימי הלכו בלי לדעת אנה
כל פזמון בפי – תרועת תאניה.
אל תבכי להם ואל תצאי הגנה
אל נא תאספים, אחות רחמניה.
 
לו גם אקראך וקריאתי נואשת
לעצבון ימי את אל תושיטי יד.
לגאים, אחות, הרוח העיקשת
הגאים, אחות, לא יותרו לעד...

רוח רוח על שמיים...

גם בבוא היום בו ארדם לנצח
ובחלוניך סתו יתום ישב,
בכסות עפר את כל עזי המצח
בכסות פרחים את כל מזי הלב.
 
אם תגשי פתאום יפה כנעוריך
ותאמרי: קראת – ואבוא סוף סוף...
גם אזי אקום מן המתים אליך
כי גם במותי אוסיפה לאהוב.

רוח רוח על שמיים...


ביצוע: נגה אשד
עיבוד: נגה אשד
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

הקלטה לצורך תיעוד.
© כל זכויות הביצוע והעיבוד שייכות לנגה אשד.

הקלטה זו היא של הגרסה המאוחרת יותר שחיבר אורלנד.



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: שמעון ישראלי
עיבוד: אריה לבנון
ניצוח: אריה לבנון
מקור: התקליט "שמעון ישראלי שר שירי סתיו"


פתיחה בנגן חיצוני

הקלטה היסטורית
ביצוע: בתיה אוסטרובסקי-שקלאר
פסנתר: מקס למפל
שנת הקלטה: 1953


פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: קובי אלדר
עיבוד: ארנון פרידמן
שנת הקלטה: 2012
מקור: התקליטור "דפדוף באלבום"
ליווי: ארנון פרידמן

פרטים נוספים על התקליטור באתר "פטיפון".



פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: מאיה פנינגטון
עיבוד: נעמה תמיר
שנת הקלטה: 9.3.2009
הוקלט במסגרת: קונצרט כיתת עיבוד אמנותי


פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: רונית אופיר
עיבוד: רמי הראל

באדיבות רונית אופיר, מתוך אלבומה "למולדתי" המוקדש לזכר דובי וערן שמיר.



פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: זמרשת, משתתפי האירוע
הובלת שירה: נגה אשד
גיטרה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
שנת הקלטה: 2008
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
מתוך אירוע זמרשת מס' 7
יד בן-צבי, ירושלים, 01.08.08

הקלטה זו היא של הגרסה המאוחרת יותר שחיבר אורלנד.

על השיר

מילות הבית האחרון של השיר בגרסתו המאוחרת, חרותות על מצבתם של יעקב אורלנד ואשתו בת אל.

על פי עדות יעקב אורלנד לדן אלמגור ב20.7.1975 (מתועדת בכרטסת מאיר נוי, עמ' 476 בקובץ הסרוק), הוא חיבר את השיר לאשתו בת-אל כשהייתה אחות בבית החולים "הדסה" בהר הצופים בשנת 1943.

מנגינת "שיר אלייך" היא המנגינה לפיה חיבר תחילה חיים חפר את שירו "הקרב האחרון" (ראו פירוט שם).

ביצועים נוספים לשיר:

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.



תיווי: הלל אילת
תגיות

ט"ו באב   ירושלים   שירי אהבה   סתיו   שירים קאנוניים  





עדכון אחרון: 01.11.2021 10:02:32

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם