כָּל הַגְּבָרִים שְׁחֹרֵי זָקָן, עֵינַיִם אֵשׁ – יָצְאוּ לִלְחֹם! דַּם הַפּוֹלֵשׁ לִנְאוֹת הַכְּפָר, חַם יִתְפַּלֵּשׁ פֹּה, בֶּעָפָר... עֲלִי, עֲלִי הָאֵשׁ! בְּאֵר חָפַרְנוּ – לֹא לַזָּר, וּפְרִי שְׂדוֹתֵינוּ – לָנוּ בָּר! רַד עֵיט-הָרִים עַל הַפְּגָרִים – שֵׁם לַגְּבָרִים בַּגִּבּוֹרִים אֵשׁ! דּוֹדִי, דּוֹדִי עַז, גַּם כּוֹבֵשׁ וְלוֹ דּוֹדַי כִּבְעֹר הָאֵשׁ. יָצָא עִם לֵיל דּוֹדִי לַקְּרָב, יָשׁוּב צוֹהֵל – אֵלַי יִקְרַב... עֲלִי, עֲלִי הָאֵשׁ!... בִּנְפֹל אָבִיו, נִשְׁבַּע יַלְדִּי: "כִּי לֹא נָפַל אָבִי בִּכְדִי!" קַל עַל רִכְבּוֹ – וְלִי אֶחָד! וּבְרַק חַרְבּוֹ מֵאֵשׁ יִלְהַט... עֲלִי, עֲלִי הָאֵשׁ!...כל הגברים שחורי זקן, עינים אש – יצאו ללחום! דם הפולש לנאות הכפר, חם יתפלש פה, בעפר... עלי, עלי האש! פזמון: באר חפרנו – לא לזר, ופרי שדותינו – לנו בר! רד עיט-הרים על הפגרים – שם לגברים בגבורים אש! דודי, דודי עז, גם כובש ולו דודי כבעור האש. יצא עם ליל דודי לקרב, ישוב צוהל – אלי יקרב... עלי, עלי האש! פזמון... בנפול אביו, נשבע ילדי: "כי לא נפל אבי בכדי!" קל על רכבו – ולי אחד! וברק חרבו מאש ילהט... עלי, עלי האש! פזמון...