תִּשְׁרֵי סַבָּא פָּנָה עֹרֶף
אֶל הָרֵי הָאֶלֶף.
מִשְׁתַּעֵל פֹּה כְּבָר הַחֹרֶף
וּבְעֵינוֹ הַדֶּלֶף.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ
לָמָּה וּמַדּוּעַ
לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ
יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
וּבַצְּרִיף בּוֹכֶה הַיֶּלֶד
צוֹמְחוֹת לוֹ שִׁנַּיִם.
גַּלְמוּד הוּא בְּכָל הַחֶלֶד
כִּי הוֹרִים לוֹ אַיִן.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ...
אַל תִּבְכֶּה, בְּנִי, בְּלִי הֶרֶף,
אַל תִּבְכֶּה לָעַד, דַּע:
אִמְּךָ כּוֹבֶסֶת, וּבָעֶרֶב
תָּבִיא לְךָ שׁוֹקוֹלָדָה.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ
לָמָּה וּמַדּוּעַ
לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ
יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ
וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ.
אֵין דָּבָר, סְגֹר אֶת פִּיךָ
תְּהִי חוֹצֵב כָּמוֹהוּ.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ...
תְּהִי חוֹצֵב, תַּחֲצֹב בַּסֶּלַע
תִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם!
אִם הַבֶּכִי הוּא בְּסֶלַע –
הַשְּׁתִיקָה בִּשְׁנַיִם.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ
לָמָּה וּמַדּוּעַ
לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ
יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
תשרי סבא פנה עורף
אל הרי האלף.
משתעל פה כבר החורף
ובעינו הדלף.
ירושלים עיר הקודש
למה ומדוע
לא נתת לי בזה החודש
יומיים בשבוע?
ובצריף בוכה הילד
צומחות לו שיניים.
גלמוד הוא בכל החלד
כי הורים לו אין.
ירושלים עיר הקודש...
אל תבכה, בני, בלי הרף,
אל תבכה לעד, דע:
אמך כובסת, ובערב
תביא לך שוקולדה.
ירושלים עיר הקודש
למה ומדוע
לא נתת לי בזה החודש
יומיים בשבוע?
במחצבה נפל אביך
ונשמתו בתוהו.
אין דבר, סגור את פיך
תהי חוצב כמוהו.
ירושלים עיר הקודש...
תהי חוצב, תחצוב בסלע
תבנה ירושלים!
אם הבכי הוא בסלע –
השתיקה בשניים.
ירושלים עיר הקודש
למה ומדוע
לא נתת לי בזה החודש
יומיים בשבוע?
|
|
מילים: עמנואל הרוסי לחן: עממי חסידי כתיבה: 1928
|
תִּשְׁרֵי סַבָּא פָּנָה עֹרֶף אֶל הָרֵי הָאֶלֶף. מִשְׁתַּעֵל פֹּה כְּבָר הַחֹרֶף וּבְעֵינוֹ הַדֶּלֶף.
יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָמָּה וּמַדּוּעַ לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
וּבַצְּרִיף בּוֹכֶה הַיֶּלֶד צוֹמְחוֹת לוֹ שִׁנַּיִם. גַּלְמוּד הוּא בְּכָל הַחֶלֶד כִּי הוֹרִים לוֹ אַיִן. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ...
אַל תִּבְכֶּה, בְּנִי, בְּלִי הֶרֶף, אַל תִּבְכֶּה לָעַד, דַּע: אִמְּךָ כּוֹבֶסֶת, וּבָעֶרֶב תָּבִיא לְךָ שׁוֹקוֹלָדָה. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָמָּה וּמַדּוּעַ לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ. אֵין דָּבָר, סְגֹר אֶת פִּיךָ תְּהִי חוֹצֵב כָּמוֹהוּ. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ...
תְּהִי חוֹצֵב, תַּחֲצֹב בַּסֶּלַע תִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם! אִם הַבֶּכִי הוּא בְּסֶלַע – הַשְּׁתִיקָה בִּשְׁנַיִם. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָמָּה וּמַדּוּעַ לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ?
תשרי סבא פנה עורף אל הרי האלף. משתעל פה כבר החורף ובעינו הדלף.
ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע?
ובצריף בוכה הילד צומחות לו שיניים. גלמוד הוא בכל החלד כי הורים לו אין. ירושלים עיר הקודש...
אל תבכה, בני, בלי הרף, אל תבכה לעד, דע: אמך כובסת, ובערב תביא לך שוקולדה. ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע?
במחצבה נפל אביך ונשמתו בתוהו. אין דבר, סגור את פיך תהי חוצב כמוהו. ירושלים עיר הקודש...
תהי חוצב, תחצוב בסלע תבנה ירושלים! אם הבכי הוא בסלע – השתיקה בשניים. ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע?
|
בית נוסף בהקדשה פרטית של המשורר לתלמידה במקווה ישראל
|
ואם תהי חולה אמא תנוח ב"הדסה" גם אז קולךנא אל תרימה סגור את פיך, הסה!
פרטים נוספים
על הגרסה: הבית אותר בתצלום של דף שעמנואל הרוסי הקידש לתלמידה בשם גאולה במקווה ישראל כשנה אחרי שחיבר את השיר (ראו בפייסבוק של חנוך ליבנה). הנכד של אמתי עירון, איתר וזיהה שהשיר מוקדש לסבתו, גאולה לבית פרדקין (לימים בחיי נישואיה גאולה לישנסקי, ולאחר מכן גאולה עמיר), שהייתה תלמידה יחידה במקווה ישראל בין כ80 תלמידים, משום שהיתה בתם של האגרונום והאחות של בית הספר.
|
|
 |
|
ביצוע: שמעון ברעיבוד: אריה לבנוןשנת הקלטה: 13.10.1965
מקור: מתוך אוסף הקלטות קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
בליווי להקה כלית. מנצח: אריה לבנון.
ביצוע: הרצליה רזשנת הקלטה: 9.7.1991
מקור: הספרייה הלאומיתפרטים נוספים על ההקלטה ראו
באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין
להקלטה המלאה.
אתה השיר למדה הרצליה רז בילדותה מאביה. היא מבצעת את השיר ללא הבית שבו האם נותנת לילד הבוכה שוקולדה (ר' דבריה ב"על השיר").
ביצוע: יפה ויינשטייןשנת הקלטה: 28.3.1990
מקור: הספרייה הלאומיתפרטים נוספים על ההקלטה ראו
באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין
להקלטה המלאה.
ביצוע: זמרשת, משתתפי האירועשנת הקלטה: 2008
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
מתוך אירוע זמרשת מס' 7
יד בן-צבי, ירושלים, 01.08.08
גיטרה והובלת שירה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
המקור החסידי מקובל ללא מלים, וגם במלים "ימים על ימי מלך תוסיף, שנותיו כמו דור ודור" (תהלים ס"א ז). המקור מופיע ב"101 ניגונים חסידיים" בעריכת אנדרה היידו ויעקב מזור (מס' 50 באנתולוגיה) [1974, מהדורה שניה 1988].
מספר יריב שיזף:
שיר זה הוא שירה של הפלוגה הירושלמית של גדוד העבודה שחבריה עבדו בחציבה, בסיתות ובבנייה בעיר-הקודש, ואחר-כך הקימו את קיבוץ רמת-רחל.
האבטלה הייתה אז (ב-1927, כמדומני) כה עמוקה כך שהפלוגה חילקה בין אנשיה את ימי העבודה – כך שכל אחד עבד יום אחד בלבד בשבוע (ולפיכך "לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע").
אליהו הכהן, בתכניתו "שירי ירושלים בראשית תקופת המנדט" מספר:
השיר מתעד את שנת 1928 בירושלים. הוא משקף תמונת מצב אופיינית: ימים של חוסר עבודה, שבהם בנאים וחוצבים יכולים להסתפק בשני ימי עבודה בשבוע.
הרצליה רז סיפרה בעת הקלטתה:
לטענתה הבית שבו האם נותנת לילד הבוכה שוקולדה אינו מהשיר המקורי שמספר על מצוקת ימי עבודה. היא שוחחה על זה עם עמנואל הרוסי. לדבריה הבית הזה לא הושר.
ביצועים נוספים:
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.