הקטן
גופן
הגדל
גופן
כל הדרכים מובילות לרומא
כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לְרוֹמָא עַל כֵּן, יַלְדָּה, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ. כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לְרוֹמָא וְיִתָּכֵן – בְּרוֹמָא נִפָּגֵשׁ. ‏ שָׁם נְטַיֵּל בְּצֵל הַקַּתֶדְרָלָה, כִּכַּר סַן-פֶּטֶר שֶׁל הַוַּתִּיקָן, הָאַפִּיפְיוֹר וְכָל הַקַּרְדִינָלִים אֵינָם חוֹלְמִים אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן. זוּג מְאֹהָב, שְׁנֵי סַבְּרֶס מִכְּנַעַן, רוּת וְאַמְנוֹן מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל. עוֹשִׂים טִיּוּל שֶׁלֹּא עָשׂוּ אַף פַּעַם אֶל שַׁעַר טִיטוּס בַּחֲצוֹת הַלֵּיל! וְתַחַת שַׁעַר טִיטוּס, בְּצֵל הָעַתִּיקוֹת תִּפְרַחְנָה נְשִׁיקוֹת – מַה יֵּשׁ עוֹד לְחַכּוֹת? הוֹי, טִיטוּס, טִיטוּס לוּ אַתָּה רָאִיתָ, לְמִי טְרִיּוּמְף, לְמִי שִׁירֵי הַלֵּל! עַל יָד הַשַּׁעַר שֶׁאַתָּה בָּנִיתָ, זוּג מְאֹהָב מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל! עַל יָד הַשַּׁעַר שֶׁכְּבוֹד הָאִימְפֵּרָטוֹר אָז בָּנִיתָ, זוּג חַיָּלִים דַּוְקָא מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְיִהְיֶה עוֹד חֲצוֹת בְּבֶּרְלִין הַנִּכְבֶּשֶׁת שְׁנֵינוּ נִצְעַד אָז אוּנְטֶר דֶּן לִינְדֶּן אַתְּ תִּהְיִי כָּל כָּךְ נִרְגֶּשֶׁת וְאֵלַי תֹּאמְרִי: אַמְנוֹן, הִסְתַּכֵּל, הֵן טוֹב שֶׁהִגַּעְנוּ לְכָאן וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת בְּהָקִיץ בִּנְפֹל כָּל אוֹיְבֵינוּ אַךְ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֵינֶנִּי יוֹדַעַת: כָּל כָּךְ הַבַּיְתָה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְקוֹלוֹת יְלָדִים לִצְלִילֵי עֲדָרִים לְרֵיחוֹת פַּרְדֵּסִים לְכוֹס מִיץ תַּפּוּזִים לַבָּנָנָה שֶׁל תְּנוּבָה כֵּן, יָפָה הַדָּנוּבָה גָּדוֹל הוּא הָרֵיְן אַךְ הַיַּרְדֵּן הַיַּרְקוֹן וְגַם נַחַל קִישׁוֹן לִי יָקְרוּ כָּל אֵלֶּה פִּי אֶלֶף, אַמְנוֹן! אָז אֲנִי אֶעֱנֶה: עוֹד נָשׁוּב, עוֹד נָשׁוּבָה אֶל כּוֹס מִיץ תַּפּוּזִים לַבָּנָנָה שֶׁל תְּנוּבָה וּבְבֵיתֵנוּ הַקָּט, עִם שְׁקִיעַת הַחֶרֶס, אַתְּ תְּיַשְּׁנִי אֶת הַבֵּן עִם שִׁיר עֶרֶשׂ וְלוֹ תְּסַפְּרִי בְּקוֹלֵךְ הַמָּתוֹק כִּי בְּכָל הָעוֹלָם הָרָחָב, הָרָחוֹק אֵין עוֹד פִּנָּה נֶחְמָדָה, נֶהְדֶּרֶת כְּבֵיתֵנוּ הַקָּט עַל חוֹף יָם הַכִּנֶּרֶת. כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לָאָרֶץ עַל כֵּן, יַלְדָּה, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ. כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לָאָרֶץ אֵין כָּל סָפֵק, בָּאָרֶץ נִפָּגֵשׁ. שָׁם נְטַיֵּל בְּצֵל הַקָּזָרִינוֹת עַל חוֹף הַיָּם בַּדֶּרֶךְ לְעֵין-גֵּב וְזֶה אֶל זוֹ נִלְחַשׁ: רְאֵה, רְאִי נָא הוֹ מַה שָּׁקֵט הַיָּם וּמַה שָּׁקֵט הַלֵּב. זוּג מְאֹהָב, שְׁנֵי סַבְּרֶס מִכְּנַעַן, רוּת וְאַמְנוֹן מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל. עָשׂוּ טִיּוּל שֶׁלֹּא עָשׂוּ אַף פַּעַם וגו'כל הדרכים הן מובילות לרומא על כן ילדה, אסור להתיאש. כל הדרכים הן מובילות לרומא וייתכן-ברומא ניפגש. ‏ שם נטייל בצל הקתדרלה, ‏ככר סן-פטר של הואתיקן , האפיפיור וכל הקרדינלים ‏אינם חולמים אפילו שאנחנו כאן . ‏זוג מאוהב, שני סברס מכנען, רות ואמנון מעמק יזרעאל. ‏עושים טיול שלא עשו אף פעם אל שער טיטוס בחצות הליל! ותחת שער טיטוס, בצל העתיקות תפרחנה נשיקות-מה יש עוד לחכות? הוי טיטוס, טיטוס לו אתה ראית, ‏למי טריומף, למי שירי הלל! ‏על יד השער שאתה בנית, זוג מאוהב מארץ-ישראל! ‏על יד השער שכבוד האימפרטור אז בנית, זוג חיילים דווקא מארץ-ישראל. ויהיה עוד חצות בברלין הנכבשת שנינו נצעד אז אונטר דן לינדן את תהיי כל כך נרגשת ואליי תאמרי: אמנון, הסתכל, הן טוב שהגענו לכאן ועינינו רואות בהקיץ בנפול כל אויבינו אך בזמן האחרון אינני יודעת: כל כך הביתה אני מתגעגעת... לקולות ילדים לצלילי עדרים לריחות פרדסים לכוס מיץ תפוזים לבננה של תנובה כן, יפה הדנובה גדול הוא הריין אך הירדן הירקון וגם נחל קישון לי יקרו כל אלה פי אלף, אמנון! אז אני אענה: עוד נשוב עוד נשובה אל כוס מיץ תפוזים לבננה של תנובה ובביתנו הקט עם שקיעת החרס את תיישני את הבן עם שיר ערש ולו תספרי בקולך המתוק כי בכל העולם הרחב הרחוק אין עוד פינה נחמדה נהדרת כביתנו הקט על חוף ים הכינרת כל הדרכים הן מובילות לארץ על כן ילדה אסור להתייאש כל הדרכים הן מובילות לארץ אין כל ספק, בארץ ניפגש שם נטייל בצל הקאזארינות על חוף הים בדרך לעין-גב וזה אל זו נלחש: ראה, ראי נא הו מה שקט הים ומה שקט הלב זוג מאוהב... [עשו טיול וגו']

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: יצחק יצחק
לחן: צבי בן-יוסף

כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לְרוֹמָא
עַל כֵּן, יַלְדָּה, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ.
כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לְרוֹמָא
וְיִתָּכֵן – בְּרוֹמָא נִפָּגֵשׁ.

שָׁם נְטַיֵּל בְּצֵל הַקַּתֶדְרָלָה,
כִּכַּר סַן-פֶּטֶר שֶׁל הַוַּתִּיקָן,
הָאַפִּיפְיוֹר וְכָל הַקַּרְדִינָלִים
אֵינָם חוֹלְמִים אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן.

זוּג מְאֹהָב, שְׁנֵי סַבְּרֶס מִכְּנַעַן,
רוּת וְאַמְנוֹן מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
עוֹשִׂים טִיּוּל שֶׁלֹּא עָשׂוּ אַף פַּעַם
אֶל שַׁעַר טִיטוּס בַּחֲצוֹת הַלֵּיל!

וְתַחַת שַׁעַר טִיטוּס, בְּצֵל הָעַתִּיקוֹת
תִּפְרַחְנָה נְשִׁיקוֹת – מַה יֵּשׁ עוֹד לְחַכּוֹת?
הוֹי, טִיטוּס, טִיטוּס לוּ אַתָּה רָאִיתָ,
לְמִי טְרִיּוּמְף, לְמִי שִׁירֵי הַלֵּל!

עַל יָד הַשַּׁעַר שֶׁאַתָּה בָּנִיתָ,
זוּג מְאֹהָב מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל!
עַל יָד הַשַּׁעַר שֶׁכְּבוֹד הָאִימְפֵּרָטוֹר אָז בָּנִיתָ,
זוּג חַיָּלִים דַּוְקָא מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

וְיִהְיֶה עוֹד חֲצוֹת בְּבֶּרְלִין הַנִּכְבֶּשֶׁת
שְׁנֵינוּ נִצְעַד אָז אוּנְטֶר דֶּן לִינְדֶּן
אַתְּ תִּהְיִי כָּל כָּךְ נִרְגֶּשֶׁת וְאֵלַי תֹּאמְרִי:
אַמְנוֹן, הִסְתַּכֵּל, הֵן טוֹב שֶׁהִגַּעְנוּ לְכָאן

וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת בְּהָקִיץ בִּנְפֹל כָּל אוֹיְבֵינוּ
אַךְ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֵינֶנִּי יוֹדַעַת:
כָּל כָּךְ הַבַּיְתָה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת
לְקוֹלוֹת יְלָדִים
לִצְלִילֵי עֲדָרִים
לְרֵיחוֹת פַּרְדֵּסִים
לְכוֹס מִיץ תַּפּוּזִים
לַבָּנָנָה שֶׁל תְּנוּבָה
כֵּן, יָפָה הַדָּנוּבָה
גָּדוֹל הוּא הָרֵיְן
אַךְ הַיַּרְדֵּן
הַיַּרְקוֹן
וְגַם נַחַל קִישׁוֹן
לִי יָקְרוּ כָּל אֵלֶּה פִּי אֶלֶף, אַמְנוֹן!

אָז אֲנִי אֶעֱנֶה:
עוֹד נָשׁוּב, עוֹד נָשׁוּבָה
אֶל כּוֹס מִיץ תַּפּוּזִים
לַבָּנָנָה שֶׁל תְּנוּבָה
וּבְבֵיתֵנוּ הַקָּט, עִם שְׁקִיעַת הַחֶרֶס,
אַתְּ תְּיַשְּׁנִי אֶת הַבֵּן עִם שִׁיר עֶרֶשׂ
וְלוֹ תְּסַפְּרִי בְּקוֹלֵךְ הַמָּתוֹק
כִּי בְּכָל הָעוֹלָם הָרָחָב, הָרָחוֹק
אֵין עוֹד פִּנָּה נֶחְמָדָה, נֶהְדֶּרֶת
כְּבֵיתֵנוּ הַקָּט עַל חוֹף יָם הַכִּנֶּרֶת.

כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לָאָרֶץ
עַל כֵּן, יַלְדָּה, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ.
כָּל הַדְּרָכִים הֵן מוֹבִילוֹת לָאָרֶץ
אֵין כָּל סָפֵק, בָּאָרֶץ נִפָּגֵשׁ.

שָׁם נְטַיֵּל בְּצֵל הַקָּזָרִינוֹת
עַל חוֹף הַיָּם בַּדֶּרֶךְ לְעֵין-גֵּב
וְזֶה אֶל זוֹ נִלְחַשׁ: רְאֵה, רְאִי נָא
הוֹ מַה שָּׁקֵט הַיָּם וּמַה שָּׁקֵט הַלֵּב.

זוּג מְאֹהָב, שְׁנֵי סַבְּרֶס מִכְּנַעַן,
רוּת וְאַמְנוֹן מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
עָשׂוּ טִיּוּל שֶׁלֹּא עָשׂוּ אַף פַּעַם
וגו'
כל הדרכים הן מובילות לרומא
על כן ילדה, אסור להתיאש.
כל הדרכים הן מובילות לרומא
וייתכן-ברומא ניפגש.

שם נטייל בצל הקתדרלה,
‏ככר סן-פטר של הואתיקן ,
האפיפיור וכל הקרדינלים
‏אינם חולמים אפילו שאנחנו כאן .

‏זוג מאוהב, שני סברס מכנען,
רות ואמנון מעמק יזרעאל.
‏עושים טיול שלא עשו אף פעם
אל שער טיטוס בחצות הליל!

ותחת שער טיטוס, בצל העתיקות
תפרחנה נשיקות-מה יש עוד לחכות?
הוי טיטוס, טיטוס לו אתה ראית,
‏למי טריומף, למי שירי הלל!

‏על יד השער שאתה בנית,
זוג מאוהב מארץ-ישראל!
‏על יד השער שכבוד האימפרטור אז בנית,
זוג חיילים דווקא מארץ-ישראל.

ויהיה עוד חצות בברלין הנכבשת
שנינו נצעד אז אונטר דן לינדן
את תהיי כל כך נרגשת ואליי תאמרי:
אמנון, הסתכל, הן טוב שהגענו לכאן

ועינינו רואות בהקיץ בנפול כל אויבינו
אך בזמן האחרון אינני יודעת:
כל כך הביתה אני מתגעגעת...
לקולות ילדים
לצלילי עדרים
לריחות פרדסים
לכוס מיץ תפוזים
לבננה של תנובה
כן, יפה הדנובה
גדול הוא הריין
אך הירדן
הירקון
וגם נחל קישון
לי יקרו כל אלה פי אלף, אמנון!

אז אני אענה:
עוד נשוב עוד נשובה
אל כוס מיץ תפוזים
לבננה של תנובה
ובביתנו הקט עם שקיעת החרס
את תיישני את הבן עם שיר ערש
ולו תספרי בקולך המתוק
כי בכל העולם הרחב הרחוק
אין עוד פינה נחמדה נהדרת
כביתנו הקט על חוף ים הכינרת

כל הדרכים הן מובילות לארץ
על כן ילדה אסור להתייאש
כל הדרכים הן מובילות לארץ
אין כל ספק, בארץ ניפגש

שם נטייל בצל הקאזארינות
על חוף הים בדרך לעין-גב
וזה אל זו נלחש: ראה, ראי נא
הו מה שקט הים ומה שקט הלב

זוג מאוהב...
[עשו טיול וגו']
ביצוע: יוסי ידין, חנה מרון
שנת הקלטה: 15.5.1960
מקור: היה היו זמנים - מצעד פזמוני הישוב
אקורדיון: יוסי ידין


הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: חבורת שהם
שנת הקלטה: 2008
נכלל בתקליטור: הגדודנים

סולן: גיורא רום

על השיר

בוצע במקור בלהקת "מעין זה" על-ידי חנה מרון (מאיירצ'ק) ויוסי ידין (סוקניק).

האזינו גם לביצוע חנה מרון עם שלמה דרורי (דויטשר) משנת השבעים.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

יום העצמאות   שמות של בנים   שמות של בנות   שירים קאנוניים  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם