הוֹ, קוּמִי נָא וְעוּרִי מִשְּׁנַת חֶמְדַּת לִבִּי! צִפִּיתִי כָּל הַבֹּקֶר לִפְגֹּשׁ אוֹתָךְ בְּשִׁיר. שָׁבִית אוֹתִי לָנֶצַח בְּזֹהַר בְּרַק עֵינֵךְ. לֹא עוֹד אוֹסִיף לָנוּעַ, לֹא עוֹד אָמוּשׁ מִמֵּךְ! סָבִיב זוֹהֶרֶת שֶׁמֶשׁ וְרֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים. אַט אַט תִּשֹּׁב הָרוּחַ רִשְרוּשׁ בֵּין הֶעָלִים. כַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹהֶרֶת נָתַתִּי לָךְ נַפְשִׁי; הוֹ, קוֹמִי נָא וְעוּרִי מִשְּׁנַת חֶמְדַּת לִבִּי!הו קומי נא ועורי משנת חמדת לבי! ציפיתי כל הבוקר לפגוש אותך בשיר. שבית אותי לנצח בזוהר ברק עינך. לא עוד אוסיף לנוע, לא עוד אמוש ממך! סביב זוהרת שמש וריח שושנים. אט אט תישוב הרוח רשרוש בין העלים. כשמש הזוהרת נתתי לך נפשי; הו קומי נא ועורי משנת חמדת לבי!