אַתְּ עוֹלָה מִשְׁעוֹלֵךְ, יְעֵלָה חַכְלִילִית טְלוּלָה מִטְּלָלִים וְלֵילִית. וְאוּלַי בִּגְלָלֵךְ אֲהֵבוּנִי רֵעַי, שֶׁהָיִית לִי כַּלָּה לְתָמִיד. רוּחַ גֶּבַע, רֵיחַ אֹרֶן לָךְ אָבִיא וּבַלַּיְלָה עַל הַגֹּרֶן נַאֲבִיב. שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר צָנוּעַ, שִׁיר הַחוֹלְמִים עַל נִיר זָרוּעַ וְקָצִיר, הַנּוֹשְׂאִים לָאוֹר עֵינַיִם וְלֵבָב וְנַפְשָׁם כְּרוּחַ לַיִל בַּמֶּרְחָב. שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר הָעֶלֶם שֶׁאָהַבְתְּ, שֶׁהֵבִיא לָךְ מִן הַתֶּלֶם אֶת יָדָיו; שְׁתֵּי יָדַיִם כּוֹאֲבוֹת מִכְּנַעַן שֶׁטָּרְחוּ בֵּין רְחוֹבוֹת וְנַעַן. שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר.את עולה משעולך, יעלה חכלילית טלולה מטללים ולילית. ואולי בגללך אהבוני רעיי, שהיית לי כלה לתמיד. רוח גבע, ריח אורן לך אביא ובלילה על הגורן נאביב. שיר אשיר לך, שיר צנוע, שיר החולמים על ניר זרוע וקציר, הנושאים לאור עיניים ולבב ונפשם כרוח ליל במרחב. שיר אשיר לך, שיר העלם שאהבת, שהביא לך מן התלם את ידיו; שתי ידיים כואבות מכנען שטרחו בין רחובות ונען. שיר אשיר לך, שיר.