גד גיבור ציד ♫

גָּד חָשַׁק לָצֵאת לַצַּיִד;
אֵין רוֹבֶה לְגָד.
מַטְאֲטֵא הָיָה בַּבַּיִת,
מַטְאֲטֵא נֶחְמָד.

אוֹי, שָׁפָן יָשָׁר בַּחֹטֶם
גָּד יָרָה בּוֹ – בּוּם!
הַשָּׁפָן דִּלֵּג כְּקֹדֶם,
לֹא הִרְגִּישׁ מְאוּם.

בַּמִּטְבָּח אֲזַי הוֹפִיעַ
גָּד הַקָּט פִּתְאוֹם.
"אִמָּא, צַיִד רַב אָבִיאָה
בִּשְׁבִילֵךְ הַיּוֹם!"

מַה זֶּה שָׁם, עוֹרֵב כְּאִלּוּ,
גָּד יָרָה בּוֹ – טָח!
הָעוֹרֵב יוֹשֵׁב אֲפִלּוּ
לֹא הִרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ.

אָז גָּד רָץ, נָשָׂא רַגְלַיִם,
טָס אֶל הַשָּׂדֶה:
"גּוּרוּ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם!"
עִם הַמַּטְאֲטֵא.

לְטָאָה עָבְרָה בַּדֶּרֶךְ,
גָּד יָרָה בָּהּ – אֵשׁ!
הַלְּטָאָה אָמְרָה בְּעֵרֶךְ:
"גָּד, אַתָּה טִפֵּשׁ!"