שיר אביב

כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַשׁ הַגָּן וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ. כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ, אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר, מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ. יָצָא מִבֵּין מִשְׁמַר-עָלָיו וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו הָאִישׁ הַהוּא יִשָּׂא חֶטְאוֹ.כתנות פסים לבש הגן וכסות רקמה מדי דשאו ומעיל תשבץ עטה כל-עץ ולכל-עין הראה פלאו. כל ציץ חדש לזמן חודש יצא שוחק לקראת בואו, אך לפניהם שושן עבר, מלך, כי על הורם כסאו. יצא מבין משמר-עליו וישנה את בגדי כלאו מי לא-ישתה יינו עליו האיש ההוא יישא חטאו.