הצפרדעונת קוואקיה (לחן דאוס)

בַּבִּצָּה עַל קְצֵה אִיָּה גָּדְלָהּ כְּרֹחַב זֶרֶת הַצְּפַרְדְּעֹנֶת – קְוָקִיָּה! הִיא – מַה הִיא אוֹמֶרֶת? קְוָה קְוָה קְוָה קְוָה – וּקְפֹץ לַבֹּץ! קְוָה קְוָה קְוָה קְוָה – וּטְבֹל בַּמַּיִם! מָה עוֹד הַלֵּב יַחְפֹּץ תַּחַת שָׁמַיִם? אַל תִּרְאִינִי, חֲסִידָה, שֶׁאֲנִי מְזֻנֶּבֶת כִּי אֲנִי עוֹד עֲתִידָה לֵהָפֵךְ מְחֻטֶּבֶת. קְוָה קְוָה קְוָה...בביצה על קצה איה גדלה כרוחב זרת הצפרדעונת – קוקיה! היא – מה היא אומרת? קוה קוה קוה קוה – וקפוץ לבוץ! קוה קוה קוה קוה – וטבול במיים! מה עוד הלב יחפוץ תחת שמיים? אל תראיני, חסידה, שאני מזונבת כי אני עוד עתידה ליהפך מחוטבת. קוה קוה קוה...

נדפסה כדף מקהלה מס' 66 מטעם הוצאת המרכז לתרבות (יולי 1950).

ר' גם הלחנה מקהלתית מאת אסף עומר .