שיר ערש

עוֹלָלִי, הוֹ, בּוֹא וּשְׁכַב נָח בָּאָחוּ הַשֶּׁנְהָב עַיִן לוֹ אַחַת גְּדוֹלָה כִּלְבָנָה מְלֵאָה עוֹלָה עוֹלָלִי, הַקְשֵׁב, הַקְשֵׁב עַיִן זוֹ לֹא תְּעַפְעֵף וּבָאָרֶץ הִיא צוֹפָה מִנִּי סוֹף וְעַד סוֹפָהּ. שָׁם הַרְחֵק צִפּוֹר קְטַנָּה עֲלֵי עֵץ בָּנְתָה קִנָּהּ וּבַקֵּן גּוֹזָל סוּמָא מְצַיֵּץ אֲחוּז-תְּנוּמָה. עוֹלָלִי... הַסַּעַר נָח הִשְׁתּוֹלֵל, בָּעֵץ טָפַח וְגוֹזָל פָּעוֹט וְרַךְ מִן הַקֵּן הַחַם צָנַח... עוֹלָלִי, הַעוֹד תִּקְשַׁב? ... הִתְנַעֵר חִישׁ הַשֶּׁנְהָב וּמִיָּד רַגְלָיו פָּשַׂק לְגַמֵּא אֶת הַמֶּרְחָק... כֵּן, לִבּוֹ הוּא לֵב רַחוּם אַךְ אֵיכָה יוּכַל לָקוּם וַעֲנָק הוּא הַשֶּׁנְהָב וְרֹאשׁוֹ יִגַּע בָּעָב? הוֹי, שֶׁנְהָב, אַל נָא תָּקוּם! יִזְדַּעֲזַע מִיָּד הַיְּקוּם תְּכֵלֶת שַׁחַק הֵן תִּשְׂרֹט וְנָשְׁרוּ הַמַּזָּלוֹת... שָׁם רָבַץ שֶׁנְהָב עָצוּב וּבְעֵינוֹ דִּמְעָה תָּצוּף... טִיף! נָטְפָה עַל הַמִּישׁוֹר טִיף! נָטְפָה וַתְּהִי לִיאוֹר... עוֹלָלִי, הוֹי, עִם הָנֵץ תִּתְעוֹרֵר, תָּרוּץ לָעֵץ וְתָרִים אֶת הַגּוֹזָל וְשַׂמְתּוֹ בַּקֵּן מֵעַל... אָז תִּגַּשׁ אֶל הַשֶּׁנְהָב וְתֹאמַר "אַל תִּתְעַצַּב"! וְהָעֲנָק יִצְחַק בָּרוּם... עוֹלָלִי, הוֹי, נוּמָה נוּם...עוללי, הו, בוא ושכב נח באחו השנהב עין לו אחת גדולה כלבנה מלאה עולה עוללי, הקשב, הקשב עין זו לא תעפעף ובארץ היא צופה מני סוף ועד סופה. שם הרחק ציפור קטנה עלי עץ בנתה קינה ובקן גוזל סומא מצייץ אחוז תנומה עוללי... הסער נח השתולל, בעץ טפח וגוזל פעוט ורך מן הקן החם צנח עוללי העוד תקשב? ... התנער חיש השנהב ומיד רגליו פשק לגמא את המרחק... כן, לבו הוא לב רחום אך איכה יוכל לקום וענק הוא השנהב וראשו ייגע בעב? הוי שנהב אל נא תקום! יזדעזע מייד היקום תכלת שחק הן תשרוט ונשרו המזלות... שם רבץ שנהב עצוב ובעינו דמעה תצוף... טיף! נטפה על המישור טיף! נטפה ותהי ליאור... עוללי, הוי, עם הנץ תתעורר תרוץ לעץ ותרים את הגוזל ושמתו בקן מעל אז תיגש אל השנהב ותאמר "אל תתעצב" והענק יצחק ברום... עוללי הוי נומה נום...

הטקסט בן 10 בתים נדפס ב"עתוננו לילד ולנער" שנה ב' (תרצ"ג 1933) גליון ט' עמ' 6. 

הלחן של יואל ולבה מאגד כל זוג בתים לבית מוסיקלי ארוך, ומוסיף אחריו קטע קצר בלי מילים.