הלוך תלך

הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ עַל כָּרְחֲךָ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ עַל הֶהָרִים הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ עַל הַגְּבָעוֹת הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ וּבַשְּׁבִילִים הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ וּבַשּׁוּרוֹת הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ וּבִיהוּדָה הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְ הָלוֹךְ תֵּלֵךְהלוך תלך הלוך תלך על כורחך הלוך תלך הלוך תלך הלוך תלך על ההרים הלוך תלך הלוך תלך הלוך תלך על הגבעות הלוך תלך הלוך תלך הלוך תלך ובשבילים הלוך תלך הלוך תלך הלוך תלך ובשורות הלוך תלך הלוך תלך הלוך תלך וביהודה הלוך תלך הלוך תלך הלוך תלך

משירי הטיולים של המחנות העולים.

בעת ההקלטה סיפר עזרא כדורי כי טיולי המחנות העולים בתקופתו היו ארוכים וקשים, כשההליכה הייתה נעשית בלתי-נסבלת מישהו היה מתחיל אחד מ"שירי הטיולים" והשאר היו מצטרפים. שירים נוספים מסוג זה: "יה מעלם" ו"ימה שורבה".

מבהיר אלי ס"ט:

טיולי תנועות-הנוער, בתקופה שלפני הקמת המדינה ואחריה עד הרבע האחרון של שנות החמישים היו רגליים וארוכים, כל ציוד השינה והאוכל היו נישאים בתרמילים על הגב ולא היה מפגש עם רכב באמצע, באשר למי-שתיה, מסלול הטיול תוכנן כך שיעבור ליד גבים מוכרים ומעיינות.

מתוך סדרת החוברות "ראשונים במדבר יהודה", חוברת ג': סמינר מצדה וטיולי פסח תש"ב, מאת אבי נבון (עמ' 43, לפני מילות השיר):

צפונה לעין גדי. כאשר ניתנה, עם ערב, פקודת התזוזה, חשו כולם כי משימה קשה לפניהם. יום ההליכה הקודם, משמעת המים הנוקשה, התרמילים הכבדים עם מזון לכל ימות המסע והעלייה למצדה באותו בוקר, נתנו את אותותיהם בכולם. החניכים, בני 15-16, מגדוד "שדה" וניר י' מת"א ומפ"ת, גדוד "מעוז" מת"א ואזור השרון וקבוצת חניכי מוסד "שומריה" במשמר העמק. כולם זכרו את העייפות הגדולה שהקשתה על ההליכה בשעות הערב, וככל שירד הלילה. חצו ואדיות מכוסי אבנים, שפשוט הרסו את הרגליים. בלילה הכל נראה ארוך יותר, קשה יותר.
ברן, אברהם אדן, אז חניך גדוד "ניר" ת"א, מספר: "כולם פשוט ישנו בהליכה. מדי פעם נתקל מישהו באבן, נפל, קם, והמשיך". שאול גבעולי, גם הוא חניך מאותו גדוד, זוכר אף הוא את דרך היסורים. "השביל היחיד נמשך לכיוון נחל צאלים. כדי ללכת צפונה היה עלינו לחצות את המחנות הרומיים בשטח זרוע אבנים, ההליכה הייתה מפרכת, ונמשכה, ונמשכה". כאשר ירדו לחוף ים-המלח וזרח הירח, נראה שיוקל מעט, אך הדשדוש האין-סופי בחצץ שעל החוף לא הביא את ההקלה. בכל עצירה היה צריך להתפקד, ותמיד נתגלה שמישהו נותר ישן בין השיחים.
המדריך של "ניר" פ"ת הוא נתן יונתן בן ה-18, שעתיד להשלים את קיבוץ שריד. כיוון שהלך עם המאסף, הוא זוכר שהיה צורך ממש לדחוף ולדרבן חלק מההולכים כדי שלא יתיישבו בלי כוח להמשיך. תוך כדי ההליכה הזדמזם בראשו השיר: [כאן מובא נוסח המילים]