נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה

עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן. הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה, חֵי שָׁמַיִם! נָרִים כּוֹס, קַפִּיטָן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטָן. עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם. אַלְמוֹנִית, קַפִּיטָן, הִיא הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וּבַלּוֹיְדִים אֵינָהּ מְפֻרְסֶמֶת. אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם רְשׁוּמָה בַּמַּפּוֹת, בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת. עַל הַצִּי הַלָּזֶה, הָאָפֹר, הַקָּטָן, יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִים. יִתָּכֵן כִּי בְּךָ, קַפִּיטָן, קַפִּיטָן יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטָנִים. אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד-לֵיל יַעֲטֹף, אַךְ עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם. הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם. לְחַיֵּי זֶה הַלַּיְלָה הַקַּר וְאֵיתָן! לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ! לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטָן! לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ. וּלְחַיֵּי בַּחוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ הַפִּקּוּד וּבָאֹפֶל כִּוְּנוּ אֶת הַשַּׁיִט, לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, לַמָּקוֹם הַיָּעוּד, בְּלִי מַצְפֵּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד. גַּם בָּהֶם יְסֻפַּר עוֹד סִפּוּר מְסֻיָּם, כִּי רוֹאִים גַּלֵּי-יָם וְרָקִיעַ אֵיךְ עוֹמְדִים הֵם בִּקרב-טְרָפַלְגָּר שֶׁל הָעָם עַל סְפִינָה בּוֹדְדָה – שֶׁתַּבְקִיעַ! עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן. הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית, חֵי שָׁמַיִם! נָרִים כּוֹס, קַפִּיטָן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטָן. עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם. יוֹם יָבוֹא – וְאַתָּה בְּזָוִית שֶׁל פֻּנְדָּק תֵּשֵׁב, סָב, עַל בַּקְבּוּק שֶׁל קִיאַנְטִי. וּתְחַיֵּךְ וְתִירַק חֲתִיכָה שֶׁל טַבָּק וְתֹאמַר – כֵּן, חֶבְרַיָּה, זָקַנְתִּי. כֵּן, רָאִיתִי רַבּוֹת בָּעוֹלָם הֶעָגֹל, אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד, חֵי סַנְטָה מָרִיָּה, אֵיךְ נִרְטַבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל, אוֹתוֹ לַיְלָה עַל חוֹף נַהֲרִיָּה. וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְּתוּחִים הַשְּׁעָרִים. כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם! וּפָתְחָה אוֹתָם זוֹ חֲבוּרַת הַנְּעָרִים שֶׁעָמְדָה אוֹתוֹ לַיְלָה בַּמַּיִם. אָז תִּצְחַק: לֹא עָזְרוּ אֳנִיּוֹת-הַמַּשְׁחִית, לֹא הִשְׁפִּיעַ הָרַדָּאר אֲפִלּוּ! וּתְסַיֵּם אֶת פְּסוּקְךָ בִּקְלָלָה אִיטַלְקִית... וְחוּצוֹת הַנָּמָל יַאֲפִילוּ. כָּךְ יִהְיֶה! וְלָכֵן, אֶל מוּל רוּחַ אֵיתָן – לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ! לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטָן! לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!עננים על ראשינו, הרוח איתן. המלאכה נעשתה, חי שמיים! נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן. עוד נשוב ניפגש על המיים. אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזואת, ובלוידים אינה מפורסמת. אך אים אין היא כיום רשומה במפות, בהסטוריה אולי היא נרשמת. על הצי הלזה, האפור, הקטן, יסופר עוד בשיר ורומנים. ייתכן כי בך, קפיטן, קפיטן יקנאו עוד הרבה קפיטנים. את עמל בחורינו סוד-ליל יעטוף, אך עליו נברך כעל לחם. הן ראית כיצד מספינות אל החוף הם נושאים את עמם עלי שכם. לחיי זה הלילה הקר ואיתן! לחיי הסיכון והפרך! לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך. ולחיי בחורים שקבלו הפיקוד ובאופל כונו את השייט, למועד הנכון, למקום היעוד, בלי מצפן ומפה, בליל צייד. גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים, כי רואים גלי-ים ורקיע אך עומדים הם ביקרב-טרפלגר של העם על ספינה בודדה – שתבקיע! עננים על ראשינו, הרוח איתן. המלאכה נעשית, חי שמיים! נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן. עוד נשוב ניפגש על המיים. יום יבוא – ואתה בזוית של פונדק תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי. ותחיך ותירק חתיכה של טבק ותואמר – כן, חבריה, זקנתי. כן, ראיתי רבות בעולם העגול, אך אזכור עוד, חי סנטה מריה, אך נרטבתי בחושך כמו תרנגול, אותו לילה על חוף נהריה. ונספר לך אז כי פתוחים השערים. כבר מזמן נפתחו, חי שמיים! ופתחה אותם זו חבורת הנערים שעמדה אותו לילה במיים. אז תצחק: לא עזרו אוניות-המשחית, לא השפיע הרדאר אפילו! ותסים את פסוקך בקללה איטלקית... וחוצות הנמל יאפילו. כך יהיה! ולכן, אל מול רוח איתן – לחיי הסיכון והפרך! לחיי הספינות הקטנות, קפיטן! לחיי הספינות שבדרך!

את השיר כתב אלתרמן בעקבות הגעתה לחוף נהריה של אוניית המעפילים "חנה סנש" בליל 25 בדצמבר 1945. בחסות החשיכה, ובחסות מסיבה שנערכה לרגל חג המולד במלון בנהריה ובה השתתפו רבים מהחיילים הבריטים, הגיעה האונייה לחוף ועלתה על שרטון. צוותי פלמ"ח בפיקודו של דוד (דוידק'ה) נמרי ותושבי נהריה סייעו בחילוץ המעפילים מהאונייה הטובעת. אנשי הפלמ"ח הותירו מאחוריהם דגל הנושא מסר לשלטונות הבריטיים ובו נכתב בהתרסה: "הספינה חנה סנש הורדה בעזרת ארגון ההגנה העברית. תהיה ספינה זו בחוף נהריה אחת המצבות לששת מיליוני אחינו ואחיותנו. תהיה זאת תעודת קלון לממשלה הבריטית".

צוות האונייה היה איטלקי, ומספרים כי רב החובל אנסלדו נשא נאום מרגש בקיבוץ יגור, שם התאספו פעילי ההעפלה בעקבות הצלחת המבצע. אלתרמן הוזמן לאירוע זה על ידי מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, וככל הנראה בחר לכתוב את השיר כנאום תשובה לנאומו של אנסלדו, ובדרך זו לשבח אותו ואת אנשי ההגנה והפלמ"ח על תרומתם למפעל ההעפלה. פרסום השיר עוכב בשבועיים על ידי הצנזורה הבריטית, והוא הופיע בעיתון "דבר" במסגרת "הטור השביעי" ב15 בינואר 1946.

השיר פורסם שנית בלקט של ארבעה מטורי "הטור השביעי", שהופיע ב"דבר השבוע" ב-26 במרץ 1948, לכבוד צאתו לאור של ספרו של אלתרמן "הטור השביעי - שירי העת והעתון".‏[3] בלקט זה שונה שמו של השיר, והוא נקרא "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה".

"על הצי הלזה, האפור, הקטן, יסופר עוד בשיר ורומנים" - זהו  שיר הלל לפל-ים, להגנה ולמוסד לעליה ב' אשר "נושאים את עמם עלי שכם", שהשיטו את הספינות "למועד הנכון, למקום היעוד, בלי מצפן ומפה, בליל ציד".

הלחן המוכר יותר לשיר הוא לחנו המאוחר שכתב יאיר רוזנבלום ללהקת הנח"ל ב-1972.

---

• על השיר בבית ליברמן - מויזאון לתולדות העיר נהריה
• על השיר בוויקיפדיה
• בספר "סיפורו של דוידקה; דוד נמרי - מפיו ועליו" (הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1974) מספר ישראל חורב (בעמ' 133-134) על ליל ההורדה ועל דוידקה נמרי באותו לילה.