מִרְיָם בַּת-חֵן, מִרְיָם יְפַת-הָעַיִן, רַק בָּךְ נַפְשֵׁנוּ נִקְשְׁרָה לָעַד. אַחַת וִיחִידָה כָּמוֹךְ עוֹד אַיִן - לָקַחְתְּ לִבֵּנוּ בְּנִפְנוּף שֶׁל יָד. נִפְנוּף הַיָּד כְּמַנְגִּינָה לוֹטֶפֶת, כְּאוֹת בְּרָכָה אֱלֵי יוֹצְאִים לַקְּרָב... אַתְּ אֵשׁ הַכַּלָּנִית וְחֵן רַקֶּפֶת, אַתְּ מַעֲיָן בְּחַמְסִינֵי שָׁרָב. וְכַאֲשֶׁר תֵּלְכִי שָׁם יְזַמֵּר הָרוּחַ - מִזְמוֹר לַצּוֹעֲדִים, לַיֵּשׁ וְלַקַּיָּם; וּבַאֲשֶׁר תֵּלְכִי לֵיל וָיוֹם בְּלִי נוּחַ. קוֹל עֲרָבָה וָיָם: מִרְיָם שֶׁלִּי, מִרְיָם...מרים בת-חן, מרים יפת-העין, רק בך נפשנו נקשרה לעד. אחת ויחידה כמוך עוד אין – לקחת לבנו בנפנוף של יד. נפנוף היד כמנגינה לוטפת, כאות ברכה אלי יוצאים לקרב... את אש הכלנית וחן רקפת, את מעין בחמסיני שרב. וכאשר תלכי שם יזמר הרוח – מזמור לצועדים, ליש ולקים; ובאשר תלכי ליל ויום בלי נוח. קול ערבה וים: מרים שלי, מרים...