א. גְּדִי אֶחָד הָיָה אֵי שָׁם, בְּעֶדְרוֹ שֶׁל דּוֹד עַמְרָם. גְּדִי קָטֹן, אֵין דּוֹמֶה לוֹ. צַחִי שְׁמוֹ - הוּא צַח כֻּלּוֹ. לַשָּׂדֶה הוּא רָץ יוֹם יוֹם, מֶה מֶה מֶה, פּוֹעֶה בְּלִי דֹּם. מֶה מֶה מֶה וּגְלִין גְּלִין גְּלוֹן עַל צַוָּארוֹ הַפַּעֲמוֹן. ב. הָרוֹעֶה אוֹתוֹ אָהַב, מֶה מֶה מֶה, גְּדִי שׁוֹבָב הִזָּהֵרָה! אַל תַּרְחִיק, פֶּן הַזְּאֵב אוֹתְךָ יַשִּׂיג. אַךְ שׁוֹבָב זֶה לֹא נִזְהַר - קְפֹץ! פָּנָיו אֶל רֹאשׁ הָהָר. מִתְבּוֹנֵן לוֹ פֹּה וְשָׁם הַשֶּׁמֶשׁ רַד לִפְאַת הַיָּם. ג. הָרוֹעֶה מִהֵר חִישׁ-קַל. גְּדִי תּוֹעֶה, מִסְכֵּן, חֲבָל! חִפֵּשׂ לַשָּׁוְא. לַיִל רַד. צַחִי לֹא חָזַר. אָבַד.א. גדי אחד היה אי שם, בעדרו של דוד עמרם. גדי קטון, אין דומה לו. צחי שמו - הוא צח כולו. לשדה הוא רץ יום יום, מה מה מה, פועה בלי דום. מה מה מה וגלין גלין גלון על צווארו הפעמון. ב. הרועה אותו אהב, מה מה מה, גדי שובב הזהרה! אל תרחיק, פן הזאב אותך ישיג. אך שובב זה לא ניזהר - קפוץ! פניו אל ראש ההר. מתבונן לו פה ושם השמש רד לפאת הים. ג. הרועה מיהר חיש-קל. גדי תועה, מסכן, חבל! חיפש לשווא. ליל רד. צחי לא חזר. אבד.

מקור: "יוסף בן-ברוך (קופיאן): נחללה ונשירה", רנן, הוצאה למוסיקה, רמת גן, [194-], עמוד 9