תֵּן לִי, חָבֵר, אֶת יָדְךָ הַמְּיֻבֶּלֶת
אֲשֶׁר בְּזֵעָה יְרַטֵּט הֶעָמָל.
טַבַּעַת אֵינָהּ נִרְאֵית מְחַשֶּׁלֶת כֻּלָּנוּ
הַיּוֹם לְשַׁרְשֶׁרֶת גּוֹרָל.
וְאִם בִּקְרָבוֹת גַּם רַגְלֵינוּ מָעָדוּ
עוֹד לֹא נֻצַּחְנוּ וּבְכָל שֶׁנִּצְעַד,
אַלְפֵי חֲבֵרֵינוּ עִמָּנוּ יִצְעָדוּ,
הַנִּכְשָׁל – לֹא נִכְשָׁל עוֹד לָעַד.
אַךְ צַו הַשָּׁעָה – אַל פֵּרוּד וְאַל שֶׁסַע!
רַבִּים חֲבֵרֵינוּ בָּעִיר וּבַכְּפָר
וְעוֹד נִתְרָאֶה בְּבוֹא יוֹם וּכְפֶסַע
בֵּינֵינוּ לְנִצְחוֹן הַמָּחָר.