תֵּן לִי, חָבֵר, אֶת יָדְךָ הַמְּיֻבֶּלֶת אֲשֶׁר בְּזֵעָה יְרַטֵּט הֶעָמָל. ‏טַבַּעַת לֹא נִרְאֵית מְחַשֶּׁלֶת כֻּלָּנוּ הַיּוֹם לְשַׁרְשֶׁרֶת, שַׁרְשֶׁרֶת גּוֹרָל. ‏ וְאִם בִּקְרָבוֹת גַּם רַגְלֵינוּ מָעָדוּ עוֹד לֹא נֻצַּחְנוּ וּבְכָל שֶׁנִּצְעַד, אַלְפֵי חֲבֵרֵינוּ עִמָּנוּ יִצְעָדוּ, הַנִּכְשָׁל – לֹא נִכְשָׁל, לֹא נִכְשָׁל עוֹד לָעַד. אַךְ צַו הַשָּׁעָה – אַל פֵּרוּד וְאַל שֶׁסַע! רַבִּים חֲבֵרֵינוּ בָּעִיר וּבַכְּפָר וְעוֹד נִתְרָאֶה בְּבוֹא יוֹם וּכְפֶסַע בֵּינֵינוּ לְנִצְחוֹן, לְנִצְחוֹן הַמָּחָר.תן לי, חבר, את ידך המיובלת אשר בזעה ירטט העמל. ‏טבעת אינה נראית מחשלת כולנו היום לשרשרת גורל. ‏ ואים בקרבות גם רגלינו מעדו עוד לוא נוצחנו ובכל שנצעד, אלפי חברינו עימנו יצעדו, הנכשל – לוא נכשל עוד לעד. אך צו השעה – אל פרוד ואל שסע! רבים חברינו בעיר ובכפר ועוד נתראה בבוא יום וכפסע בינינו לנצחון המחר.