בֶּן-גּוּרְיוֹן רוֹקֵד בָּלֶט וְעִמּוֹ מֹשֶׁה שָׁרֵת. שַׂר הַתַּחְבּוּרָה מִצְטָרֵף אֶל הַשּׁוּרָה וְלֵוִי אֶשְׁכּוֹל מְנַתֵּר כְּמוֹ חַרְגּוֹל וְכֻלָּם נוֹפְלִים מֵהַבָּמָה. גּוֹלְדָה צוֹעֶקֶת בְּקוֹל וְקוֹלָהּ כְּקוֹל הַתַּרְנְגוֹל, וְשַׂר הַבִּטָּחוֹן מִתְפָּרֵץ:"בִּכְלָל, זֶה לֹא נָכוֹן!" אַי, אַי, אַי... "קַבִּינֵט לְמוֹפֵת" – זֶה חֲלוֹם פָּרוּעַ; אִם תֹּאמַר: "זֶה אֶפְשָׁר" – אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם. אִם תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה טוֹב וְלֹא כָּל-כָּךְ גָּרוּעַ, זֶה חָשׁוּב (בְּקֵרוּב) כְּמוֹ קְלִפַּת הַשּׁוּם.בן גוריון רוקד בלט ועמו משה שרת. שר התחבורה מצטרף אל השורה ולוי אשכול מנתרכמו חרגול- וכולם נופלים מהבמה. גולדה צועקת בקול וקולה כקול התרנגול, ושר הביטחון מתפרץ:"בכלל, זה לא נכון!" אי,אי,אי... "קבינט למופת" - זה חלום פרוע, אם תאמר: "זה אפשר" - אינך יודע כלום. אם תחשוב שזה טוב ולא כל כך גרוע, זה חשוב (בקירוב) כמו קליפת השום.