מִסְּבִיבֵנוּ מַשְׂטֵמָה גּוֹעֶשֶׁת.
נִתְגַּבֵּר בְּכוֹחַ שֶׁל פְּלָדָה...
עוֹד נָקוּם, נָקוּם אַחִים לַנֶּשֶׁק –
הַזָּקֵן רַק יִתֵּן פְּקֻדָּה.
הוֹ אַרְצִי, אַרְצִי הָאֲהוּבָה כֹּה,
מָה דָּבַקְנוּ בָּךְ לְלֹא מִלִּים...
אֲהַבְנוּךְ מֵאֲזִיקִים וְעַכּוֹ,
אֲהַבְנוּךְ מִדַּם הַחֲלָלִים.
שֶׁמֶשׁ אוֹר תָּאִיר עוֹד בְּדַרְכֵּנוּ,
אֲבִיבִית, חַמָּה, מְלֵאַת תִּקְוָה...
עוֹד נִתְקַע, אַחִים, אֶת רְמָחֵינוּ
בְּשָׂדוֹת שֶׁל אֶרֶץ אֲהוּבָה.
מסביבנו משטמה גועשת.
נתגבר בכוח של פלדה...
עוד נקום, נקום אחים לנשק –
הזקן רק ייתן פקודה.
הו ארצי, ארצי האהובה כו,
מה דבקנו בך ללא מילים...
אהבנוך מאזיקים ועכו,
אהבנוך מדם החללים.
שמש אור תאיר עוד בדרכנו,
אביבית, חמה, מלאת תקווה...
עוד נתקע, אחים, את רמחינו
בשדות של ארץ אהובה.