הָיֹה הָיָה טוֹחֵן עַלִּיז מוּל נַחַל אַלְמוֹנִי. עָמֵל וְשָׁר מֵאוֹר עַד לֵיל, לֹא שָׁר כָּכָה עֶפְרוֹנִי. וְכָזֶה הָיָה פִּזְמוֹן שִׁירוֹ אֲשֶׁר נָהַג לָשִׁיר: לִי לֹא אִכְפַּת שׁוּם אִישׁ בִּכְלָל אִם אֵין אִישׁ אוֹתִי מַכִּיר. עִם טַחֲנָתִי לִי חַי אֲנִי אִמִּי הִיא אַף יַלְדִּי. וְלֹא אָמִיר אֶת מִשְׁכָּנִי אַף פַּעַם עַד מוֹתִי. לְאִישׁ רוֹפֵא, שׁוֹפֵט אוֹ שַׂר לֹא טָחַנְתִּי אַף גַּרְגִּיר. לִי לֹא אִכְפַּת שׁוּם אִישׁ בִּכְלָל אִם אֵין אִישׁ אוֹתִי מַכִּיר.היה היה טוחן עליז מול נחל אלמוני עמל ושר מאור עד ליל לא שר ככה עפרוני וכזה היה פזמון שירו אשר נהג לשיר לי לא אכפת שום איש בכלל אם אין איש אותי מכיר עם טחנתי לי חי אני אמי היא אף ילדי ולא אמיר את משכני אף פעם עד מותי לאיש רופא שופט או שר לא טחנתי אף גרגיר לי לא אכפת שום איש בכלל אם אין איש אותי מכיר