הוּא: מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד, בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי. יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי. הִיא: וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד, אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד! יְהוּדָה הַגִּידָה נָא, שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה, כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה. הוּא: חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה... בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה! הִיא: אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל, כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל... אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא, אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה, אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה! הוּא: כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר, הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה... אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה. הִיא: יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר, אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר, לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר... הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג, אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק. הוּא: הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא! אַל תִּדְחֹף בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת, וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ! הִיא: יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם – הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם, הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם... וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ... פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ. הוּא: אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ, אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ... אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ. הִיא: אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים, גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים, אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים! הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה, שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע!הוא: מעפולה באנו הנה יחד, ברכבת יום שישי. יש לי דג מלוח וקרחת ותסרוקת לראשי. היא: ועליי שמלת שבת גם ארנק של עור ביד, אימא, כמה זה נחמד! יהודה הגידה נא, שתשמור לי אמונה, כמו לפני החתונה. הוא: חווה'לה, הביטי גם הביטי מה שבן-אדם עושה... בחיי, אף פעם לא ראיתי בלבול מוח שכזה! היא: אל תהיה פרובנציאל, כנראה שעוד בכלל לא ראית קרנבל... אל תצעק בקול מלא, אל תקפוץ כמו טלה, אל תקרא לי חווה'לה! הוא: כל הגג מלא כאינקובטור, הוי אשתי המסכנה... אם אני אפול מפה למטה את תהיי לאלמנה. היא: יהודה עמוד ישר, אל תתפוס בי בצוואר, לא יקרה לך דבר... הסתדרת על הגג, אל תזוז מפה ורק שמור היטב על הארנק. הוא: התהלוכה הנה עוברת זה נפלא, אוי, זה נפלא! אל תדחוף בחור, הנה פה גברת, ואני הוא בעלה! היא: יהודה הבט לשם – הגמל איננו סתם, הגמל הוא בן-אדם... והכורדי הקופץ והחוטם של הלץ... פה אפשר להתפוצץ. הוא: את המן תלו על עץ גבוה, את וייזתא על עציץ... אגדתי במכונת קולנוע את הקרנבל מרביץ. היא: אויה איזה מין ימים, גם אותנו מצלמים, אל נהיה כמו גלמים! השתמש במימיקה והעף לי נשיקה, שכל עפולה תתפקע!