דבש וזפת (חנה'לה התבלבלה)

יוֹם שְׁלִישִׁי, תַּרְפַּ"ח, פָּרָשַׁת "וַיֵּלֶךְ", חֲתֻנָּה הָיְתָה בָּעִיר, חַנָּה'לֶה רָצְתָה בְּבֵן שֶׁל מֶלֶךְ, אַךְ הִסְכִּימָה לְבֵן גְּבִיר. כָּל הַבַּחוּרִים סְבִיבָהּ הִתְרַתְּחוּ בְּלֶהָבָה וְהִתְרַכְּכוּ כְּמוֹ שַׁעֲוָה, אֵין עַל מַה לְּהִתְפַּלֵּא כִּי לִבָּם הָיָה חוֹלֶה, אָהֲבוּ אֶת חַנָּה'לֶה. יֶרַח-דְּבַשׁ אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה, זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבַשׁ. הֶחָתָן לְאָב רָצָה לִהְיוֹת וּבֵן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ. חַנָּה'לֶה עָנְתָה לוֹ: "פֶה זֶה לֹא טוֹב וְלֹא יָפֶה, לֹא אֶרְצֶה וְלֹא אֹבֶה! אִם תִּרְצֶה בְּבֵן אוֹ בַּת לֵךְ עֲשֵׂה לְךָ לְבַד, חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה לַפְּרָט. יוֹם שְׁלִישִׁי, תַּרְפַּ"ט, פָּרָשַׁת "וַיֵּלֶךְ", בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר, הַסְּעֻדָּה הָיְתָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ, מַטְעַמִּים כְּיַד הַגְּבִיר. חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה מַה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה? וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה. גַּם הַבַּעַל לֹא זָכַר אֵיךְ זֶה בָּא לוֹ בֵּן זָכָר, אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר. אָז שְׁנֵיהֶם לָרַב הָלְכוּ וְאָמְרוּ לוֹ כָּכָה כָּךְ: זוֹ אוֹמֶרֶת "לֹא שֶׁלִּי!" וְזֶה אוֹמֵר "זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ!". אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן, דָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן. שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן! נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל וַאֲזַי אֶת פִּיו נִשְׁאַל: "אֵיךְ זֶה בָּאתָ מְנֻוָּל?"יום שלישי, תרפ"ח, פרשת וילך חתונה היתה בעיר חנה'לה רצתה בבן של מלך אך הסכימה לבן גביר כל הבחורים סביבה התרתחו בלהבה והתרככו כמו שעווה אין על מה להתפלא כי ליבם היה חולה אהבו את חנה'לה ירח דבש אחרי החתונה זפת אחרי הדבש החתן לאב רצה להיות ובן מחנה'לה דרש חנה'לה ענתה לו: פה זה לא טוב ולא יפה לא ארצה ולא אובה! אם תרצה בבן או בת לך עשה לך לבד חופש פעולה לפרט יום שלישי תרפ"ט פרשת וילך ברית מילה היתה בעיר הסעודה היתה כיד המלך מטעמים כיד הגביר חנה'לה התבלבלה מה פתאום ברית מילה והיא עודנה בתולה גם הבעל לא זכר איך זה בא לו בן זכר אך זה היה כבר מאוחר אז שניהם לרב הלכו ואמרו לו ככה כך: זו אומרת "לא שלי" וזה אומר "זה כן שלך" אז הרבי התעניין דבר כזה לא ייתכן שניהם מכחישים בבן נחכה עד שיגדל ואזיי את פיו נשאל איך זה באת מנוול?
מילים: נתן אלתרמן
לחן: עממי כליזמרי
כתיבה: תרצ"ד

יוֹם שְׁלִישִׁי, תַּרְפַּ"ח, פָּרָשַׁת "וַיֵּלֶךְ",
חֲתֻנָּה הָיְתָה בָּעִיר,
חַנָּה'לֶה רָצְתָה בְּבֵן שֶׁל מֶלֶךְ,
אַךְ הִסְכִּימָה לְבֵן גְּבִיר.

כָּל הַבַּחוּרִים סְבִיבָהּ
הִתְרַתְּחוּ בְּלֶהָבָה
וְהִתְרַכְּכוּ כְּמוֹ שַׁעֲוָה,
אֵין עַל מַה לְּהִתְפַּלֵּא
כִּי לִבָּם הָיָה חוֹלֶה,
אָהֲבוּ אֶת חַנָּה'לֶה.

יֶרַח-דְּבַשׁ אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה,
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבַשׁ.
הֶחָתָן לְאָב רָצָה לִהְיוֹת
וּבֵן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ.

חַנָּה'לֶה עָנְתָה לוֹ: "פֶה
זֶה לֹא טוֹב וְלֹא יָפֶה,
לֹא אֶרְצֶה וְלֹא אֹבֶה!
אִם תִּרְצֶה בְּבֵן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לְךָ לְבַד,
חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה לַפְּרָט.

יוֹם שְׁלִישִׁי, תַּרְפַּ"ט, פָּרָשַׁת "וַיֵּלֶךְ",
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר,
הַסְּעֻדָּה הָיְתָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ,
מַטְעַמִּים כְּיַד הַגְּבִיר.

חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה
מַה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה?
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה.
גַּם הַבַּעַל לֹא זָכַר
אֵיךְ זֶה בָּא לוֹ בֵּן זָכָר,
אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר.

אָז שְׁנֵיהֶם לָרַב הָלְכוּ
וְאָמְרוּ לוֹ כָּכָה כָּךְ:
זוֹ אוֹמֶרֶת "לֹא שֶׁלִּי!"
וְזֶה אוֹמֵר "זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ!".

אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן,
דָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן.
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן!
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
וַאֲזַי אֶת פִּיו נִשְׁאַל:
"אֵיךְ זֶה בָּאתָ מְנֻוָּל?"
יום שלישי, תרפ"ח, פרשת וילך
חתונה היתה בעיר
חנה'לה רצתה בבן של מלך
אך הסכימה לבן גביר

כל הבחורים סביבה
התרתחו בלהבה
והתרככו כמו שעווה
אין על מה להתפלא
כי ליבם היה חולה
אהבו את חנה'לה

ירח דבש אחרי החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן לאב רצה להיות
ובן מחנה'לה דרש

חנה'לה ענתה לו: פה
זה לא טוב ולא יפה
לא ארצה ולא אובה!
אם תרצה בבן או בת
לך עשה לך לבד
חופש פעולה לפרט

יום שלישי תרפ"ט פרשת וילך
ברית מילה היתה בעיר
הסעודה היתה כיד המלך
מטעמים כיד הגביר

חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
גם הבעל לא זכר
איך זה בא לו בן זכר
אך זה היה כבר מאוחר

אז שניהם לרב הלכו
ואמרו לו ככה כך:
זו אומרת "לא שלי"
וזה אומר "זה כן שלך"

אז הרבי התעניין
דבר כזה לא ייתכן
שניהם מכחישים בבן
נחכה עד שיגדל
ואזיי את פיו נשאל
איך זה באת מנוול?




 פרטים נוספים


הנוסח המקורי המלא  

 



יוֹם שִׁשִּי תרצ"ג פָּרָשַׁת וַיֵּלֵך
חֲתֻנָּה הָיְתָה בָּעִיר
חַנָּה'לֶה אָמְנָם רָצְתָה בֶּן-מֶלֶךְ
אַךְ הִסְכִּימָה לְבֶן-גְּבִיר
כָּל הַבַּחוּרִים סְבִיבָהּ
הִתְרַכְּכוּ כְּשַׁעֲוָה
הִתְפַּקְּעוּ מֵאַהֲבָה
לָמָּה זֶה לְהִתְפַּלֵּא?
גַּם לִבִּי הָיָה מָלֵא
כִּי אָהַב אֶת חַנָּה'לֶה

הָה, אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים עַד כַּמָּה
הִיא יָפְתָה בְּעֶרֶב זֶה
עַל רֹאשָׁה צָעִיף שֶׁל מֶשִׁי שָׂמָה
וּפְנִינִים עַל הֶחָזֶה
הִיא הָלְכָה מוּל הֶחָתָן
כְּמוֹ כֶּבֶשׂ לְבַנְבַּן
לֹא מֵבִין וְלֹא מוּבָן
וְתִזְמֹרֶת הִלּוּלָה
מִסָּבִיב לָהּ יִלְּלָה
בּוֹאִי בּוֹאִי כַּלָּה

הַחֻפָּה עוֹמֶדֶת כְּבָר מוּכֶנֶת
חַנָּה'לֶה הִרְכִּינָה רֹאשׁ
אֶת אַפָּהּ גּוֹרֶפֶת הַמְּחֻתֶּנֶת
הַבַּדְחָן מַפְלִיא לִדְרֹשׁ:
אִם תִּהְיִי אִשְׁתּוֹ לָעַד
אִם תּוֹלִידוּ בֵּן אוֹ בַּת
לִי לְגַמְרֵי לֹא אִכְפָּת
מִי אֲנִי וּמַה כּוֹחִי?
הֶחָתָן לֹא אֲנוֹכִי
בְּכִי נָא כַּלָּתִי, בְּכִי

חַנָּה'לֶה רוֹצָה לִבְכּוֹת כָּהֹגֶן
בָּגָרוֹן כְּאִלּוּ פְּקָק
הֶחָתָן כְּמוֹ עָשׂוּ לוֹ חֹקֶן
וְהִשְׁקוּהוּ שֶׁמֶן דָּג
חַנָּה'לֶה הִתְבּוֹנְנָה
בַּפַּרְצוּף שֶׁל חֲתָנָהּ
אוֹיָה, אֵיזֶה מִין תְּמוּנָה
הִיא חוֹזֶרֶת אוֹת בְּאוֹת:
לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת
לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל אִידְיוֹט?!

יֶרַח דְּבָשׁ אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה בָּא
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבָשׁ
הֶחָתָן רָצָה לִהְיוֹת לְאַבָּא
בֵּן מֵחַנָּהלֶה דָּרַשׁ
חַנָּהלֶה אָמְרָה לוֹ פֶה
לֹא אֶרְצָה וְלֹא אוֹבֶה
זֶה לְגַמְרֵי לֹא יָפֶה
חֹפֶשׁ פְּעוּלָה לַפְּרָט
אִם רָצִיתָ בֵּן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה אוֹתָם לְבַד

יוֹם שִׁשִּי תרצ"ד פָּרָשַׁת וַיֵּלֵךְ
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר
סְעוּדָה נִתְּנָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
בֵּן לְמַזָּל טוֹב לַגְּבִיר
חַנָּהלֶה הִתְבַּלְבְּלָה
אֵיךְ זֶה כָּכָה בְּרִית מִילָה
וַאֲנִי עוֹדֵי בְּתוּלָה
גַּם הַבַּעַל לוּ זָכַר [אולי לֹא? ]
מִי הֵבִיא לוֹ בֵּן זָכָר
וְלִצְרֹחַ מְאֻחָר

אֶל הָרַבִּי אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ
וְאָמְרוּ לָרַבִּי כָּךְ
הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא
וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלָּךְ
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן
שְׁנַיִם אוֹחֲזִים בַּבֵּן
זֶה עִנְיָן קָשֶׁה
לָכֵן נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אֵיךְ זֶה בָּאתָ מְנֻוָּל?
יום שישי תרצ"ג פרשת וילך
חתונה היתה בעיר
חנה'לה אמנם רצתה בן-מלך
אך הסכימה לבן-גביר
כל הבחורים סביבה
התרככו כשעווה
התפקעו מאהבה
למה זה להתפלא?
גם לבי היה מלא
כי אהב את חנה'לה

הה, אתם אינכם יודעים עד כמה
היא יפתה בערב זה
על ראשה צעיף של משי שמה
ופנינים על החזה
היא הלכה מול החתן
כמו כבש לבנבן
לא מבין ולא מובן
ותזמורת הילולה
מסביב לה ייללה
בואי בואי כלה

החופה עומדת כבר מוכנת
חנה'לה הרכינה ראש
את אפה גורפת המחותנת
הבדחן מפליא לדרוש:
אם תהיי אשתו לעד
אם תולידו בן או בת
לי לגמרי לא אכפת
מי אני ומה כוחי?
החתן לא אנוכי
בכי נא כלתי, בכי

חנה'לה רוצה לבכות כהוגן
בגרון כאילו פקק
החתן כמו עשו לו חוקן
והשקוהו שמן דג
חנה'לה התבוננה
בפרצוף של חתנה
אויה, איזה מין תמונה
היא חוזרת אות באות:
להיות או לא להיות
לאשתו של אידיוט?!

ירח דבש אחרי החתונה בא
זפת אחרי הדבש
החתן רצה להיות לאבא
בן מחנהלה דרש
חנהלה אמרה לו פה
לא ארצה ולא אובה
זה לגמרי לא יפה
חופש פעולה לפרט
אם רצית בן או בת
לך עשה אותם לבד

יום שישי תרצ"ד פרשת וילך
ברית מילה הייתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
בן למזל טוב לגביר
חנהלה התבלבלה
איך זה ככה ברית מילה
ואני עודי בתולה
גם הבעל לו זכר
מי הביא לו בן זכר
ולצרוח מאוחר

אל הרבי את הבן הביאו
ואמרו לרבי כך
היא אומרת שכולו שלי הוא
ואני אומר שלך
אז הרבי התעניין
שניים אוחזים בבן
זה עניין קשה
לכן נחכה עד שיגדל
איך זה באת מנובל [מנוול]?




גרסת צלילי העוד  

 



יֶרַח דְּבַשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבָשׁ
הֶחָתָן רוֹצֶה לִהְיוֹת לְאַבָּא
בֶּן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ
חַנָּה'לֶה אָמְרָה לוֹ בֵּן
זֶה לְגַמְרִי לֹא יָפֶה
לֹא אֹבֶה וְלֹא אֶרְצֶה
אִם תִּרְצֶה בֵּן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לָךְ לְבַד
כִּי חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה וּפְרָט

יוֹם שִׁשִּׁי פָּרְצָה פַּרְשַׁת וַיֹּאמֶר
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר
סְעֻדָּה נִתְּנָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
וּמַזָּל טוֹב לַגְּבִיר
חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה
מָה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה
אַךְ הַבַּעַל לֹא זָכַר
כֵּיצַד בָּא לוֹ בֵּן זָכָר
וְלִשְׂמֹחַ מְאֻחָר

אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ אֶל הָרַבִּי
וַיֹּאמְרוּ לוֹ רַבִּי קַח
הִיא אוֹמֶרֶת זֶה לֹא שֶׁלִּי
וְהוּא אוֹמֵר זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן
וְזֶה דָּבָר לֹא יִתָּכֵן
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אָז אוֹתוֹ מִפִּיו נִשְׁאַל
מֵאֵין בָּאת מְנֻוָּל

[בית ראשון: מתוך "הוא והיא על הגג"]

ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש
חנה'לה אמרה לו בן
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה ופרט

יום שישי פרצה פרשת ויאמר
ברית מילה היתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לגביר
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
אך הבעל לא זכר
כיצד בא לו בן זכר
ולשמוח מאוחר

את הבן הביאו אל הרבי
ויאמרו לו רבי קח
היא אומרת זה לא שלי
והוא אומר זה כן שלך
אז הרבי התעניין
שניהם מכחישים בבן
וזה דבר לא ייתכן
נחכה עד שיגדל
אז אותו מפיו נשאל
מאין באת מנוול





 פרטים נוספים


גרסת צבי גלעד  

 



יוֹם שִׁשִּׁי, תַּרְצַ"ח פַּרְשַׁת וַיֵּלֶךְ
חֲתֻנָּה הָיְתָה בָּעִיר
חַנָּהלֶ'ה רָצְתָה בְּבֶן הַמֶּלֶךְ
הִסְתַּפְּקָה בְּבֶן הַגְּבִיר.
כָּל הַבַּחוּרִים סְבִיבָהּ
הִתְמַלְּאוּ בְּאַהֲבָה
וְהִתְלַקְּחוּ בְּלֶהָבָה
וְעַל כָּךְ לֹא אֶתְפַּלֵּא
גַּם לִבִּי הָיָה מָלֵא
בְּאַהֲבָה לְחַנָּהלֶ'ה.

יֶרַח דְּבַשׁ אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה
זֶבֶל [אוֹ: זֶפֶת] אַחֲרֵי הַדְּבַשׁ
הֶחָתָן רָצָה לִהְיוֹת לְאַבָּא
בֶּן מֵחַנָּהלֶ'ה דָּרַשׁ.
חַנָּהלֶ'ה אָמְרָה לוֹ: "פֶה,
זֶה לְגַמְרֵי לֹא יָפֶה
לֹא אֶרְצֶה וְלֹא אֹבֶה
אִם תִּרְצֶה בְּבֵן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לְךָ לְבַד
חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה לַפְּרָט".

יוֹם שִׁשִּׁי תַּרְצַ"ט פַּרְשַׁת וַיֵּלֶךְ
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר
סְעֻדָּה הֻגְּשָׁה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
מַטְעַמִּים כְּיַד הַגְּבִיר.
חַנָּהלֶ'ה הִתְבַּלְבְּלָה
מָה פִּתְאֹם פֹּה בְּרִית מִילָה
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה (כאן שר הקהל: "רַק בָּאֹזֶן")
הֶחָתָן גַּם לֹא זָכָר
מִי סִדֵּר לוֹ בֵּן זָכָר
וְהוּא צָנוּם וּמְכֹעָר (או: וְעַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר)

אֶת הַבֵּן לָרַבִּי אָז הֵבִיאוּ
וְאָמְרוּ לָרַבִּי כָּךְ:
הִיא אוֹמֶרֶת: "רַבִּי, לֹא שֶׁלִּי הוּא"
הוּא אוֹמֵר: "הוּא כֵּן שֶׁלָּךְ"
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן:
"שְׁנַיִם מִתְכַּחֲשִׁים בַּבֵּן
דָּבָר זֶה כְּלָל לֹא יִתָּכֵן
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
וְאֶת פִּיהוּ אָז נִשְׁאַל,
מֵאַיִן בָּאת, מְנֻוָּל"

יום ששי, תרצ"ח פרשת וילך
חתונה היתה בעיר
חנהל'ה רצתה בבן המלך
הסתפקה בבן הגביר.
כל הבחורים סביבה
התמלאו באהבה
והתלקחו בלהבה
ועל כך לא אתפלא
גם לבי היה מלא
באהבה לחנהל'ה.

ירח דבש אחרי החתונה
זבל [או: זפת] אחרי הדבש
החתן רצה להיות לאבא
בן מחנהל'ה דרש.
חנהל'ה אמרה לו: "פה,
זה לגמרי לא יפה
לא ארצה ולא אובה
אם תרצה בבן או בת
לך עשה לך לבד
חופש פעולה לפרט".

יום ששי תרצ"ט פרשת וילך
ברית מילה היתה בעיר
סעודה הוגשה כיד המלך
מטעמים כיד הגביר.
חנהל'ה התבלבלה
מה פתאום פה ברית מילה
והיא עודנה בתולה (כאן שר הקהל: "רק באוזן")
החתן גם לא זכר
מי סידר לו בן זכר
והוא צנום ומכוער (או: ועכשיו כבר מאוחר)

את הבן לרבי אז הביאו
ואמרו לרבי כך:
היא אומרת: "רבי, לא שלי הוא"
הוא אומר: "הוא כן שלך"
אז הרבי התעניין:
"שנים מתכחשים בבן
דבר זה כלל לא יתכן
נחכה עד שיגדל
ואת פיהו אז נשאל,
מאין באת, מנוול"




גרסת מאיר נוי  

 



ללא הבית הראשון

בית שני כמו גרסה ראשית

[בית שלישי דומה לגרסה ראשית אבל:
בשורה 1: תרצ"ט
שורות 3 - 4 כמו בגרסת צלילי העוד
שורה אחרונה: וְלִצְוֹחַ מְאֻחָר

אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ אֶל הָרַבִּי
וַיֹּאמְרוּ לוֹ: קַח, קַח, קַח
הִיא אוֹמֶרֶת: "לֹא שֶׁלִּי הַיֶּלֶד"
וְהוּא אוֹמֵר "גַּם לֹא שֶׁלִּי"
אָז הַרַבִּי הִתְעַנְיֵן
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן
וְזֶה דָּבָר לֹא יִתָּכֵן
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
אָז אֶת הַבָּחוּר נִשְׁאַל
מֵאַיִן בָּאתָ מְנֻוָּל

ללא הבית הראשון

בית שני כמו גרסה ראשית

[בית שלישי דומה לגרסה ראשית אבל:
בשורה 1: תרצ"ט
שורות 3 - 4 כמו בגרסת צלילי העוד
שורה אחרונה: ולצווח מאוחר

את הבן הביאו אל הרבי
ויאמרו לו: קח, קח, קח
היא אומרת: "לא שלי הילד"
והוא אומר "גם לא שלי"
אז הרבי התעניין
שניהם מכחישים בבן
וזה דבר לא ייתכן
נחכה עד שיגדל
אז את הבחור נשאל
מאין באת מנוול




 פרטים נוספים


מפי יורם הרועה  

 



[שורות 3 - 4]
חַנָה'לֶה רָצְתָה בְּבֵן שֶׁל מֶלֶךְ
אֲבָל הִסְתַּפְּקָה בִּגְבִיר
[שורות 3 - 4]
חנה'לה רצתה בבן של מלך
אבל הסתפקה בגביר




 פרטים נוספים


על השיר

אלתרמן חיבר בשנת תרצ"ד שני שירים לאותו לחן. "דבש וזפת" הוא הנוסח המוקדם והגס יותר שנדפס תחת שם העט זכריה שלג בעיתון ההומוריסטי "נסים ונפלאות" שראה אור בחנוכה אותה שנה (18.12.1933). השיר הנוסף הוא  "הוא והיא על הגג", ויש ביצועים מאוחרים שערבבו בין השניים.

שנים רבות פקפקו אם אמנם אלתרמן חיבר גם את הנוסח הגס. רפי אילן, שלימים כלל את המילים בספר שירי אלתרמן "צריך לצלצל פעמיים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002, השיר בעמ' 269) שערך יחד עם גלעד בן ש"ך, כתב כי זה "שיר רחוב גס משנות השלושים" ("בלבול כפול", "ידיעות אחרונות" 20.3.1992). את המקור ובו גם שלושה בתים שנשכחו אחר כך לגמרי חשף אליהו הכהן בכתבה "מחוה'לה לחנה'לה: גלגולי השיר 'מעפולה באנו הנה יחד'" בבלוג "עונג שבת" של דוד אסף, 18.3.2022. לפני כן ציין את הכותרת "דבש וזפת" בהקשר השיר הזה דן אלמגור בספרו "שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי", עם הפניה למקור אחר מוקדם יותר משנת תרפ"ח, אשר  מתברר כשגוי. אף כי השנה הנזכרת בנוסח שנדפס ב"צריך לצלצל פעמיים" היא שנת תרפ"ח- תרפ"ט, נראה כעת שנוסח תרצ"ג-תרצ"ד הוא המקורי.

את השיר שר בשנות הארבעים מתתיהו רוזין, אך אין הקלטה בביצועו.

רמי דנוך שמע כי "השיר היה אמור להיקרא בהתחלה 'שרה'לה התבלבלה', על שרה אימנו ועל הסיפור שלה עם יצחק כשהיא צחקה, ואלתרמן ירד מזה כשנודע לו הסיפור על חנה מעפולה". לא ברור מה מקור הסיפור ואין לו כל אישוש.

סיווג המנגינה כמנגינה כלייזמרית נעשה על-ידי האתנומוזיקולוג יעקב מזור.

מאיר נוי בספרו "מעייני הזמר" מביא את ניגון הכליזמרים "צו דער חופה"  וכן שיר עממי יידי מברית המועצות בלחן זה - "אוי מאמע".

ביצועים: 

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות




עדכון אחרון: 13.06.2022 15:20:55


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: