סֻכָּה פְּעוּטֹנֶת בָּנִיתִי, קְטַנְטֹנֶת צֶבֶר-קְרָשִׁים קַל וְדַק סִכּוֹתֶיהָ מֵעַל מְעַט סְכָךְ מְדֻלְדָּל אֵשֵׁב בָּהּ בְּנוֹחַ בְּלֵיל-חַג. בָּצַעְתִּי הַפַּת. חִוֶּרֶת כְּבַד בָּאָה בִּתִּי הָרַכָּה הִיא נִצְּבָה דּוּמִיָּה וְעֵינָהּ בּוֹכִיָּה: רוּחוֹת מִתְנַכְּלִים לַסֻּכָּה! מַה לָּךְ נוֹאַלְתְּ? וּמַה הִתְחַלְחַלְתְּ? יְהִי לְבָבֵךְ שַׁאֲנָן! עוֹד דּוֹרוֹת יִתְחוֹלְלוּ עוֹד סוּפוֹת יִשְׁתּוֹלְלוּ סֻכָּה זוֹ עוֹמֶדֶת אֵיתָן!סוכה פעוטונת בניתי קטנטונת צבר-קרשים קל ודק סיכותיה מעל מעט סכך מדולדל אשב בה בנוח בליל-חג בצעתי הפת חיוורת כבד באה בתי הרכה היא ניצבה דומיה ועינה בוכיה רוחות מתנכלים לסוכה מה לך נואלת? ומה התחלחלת? יהי לבבך שאנן! עוד דורות יתחוללו עוד סופות ישתוללו סוכה זו עומדת איתן