שלכת

עָמֹק, עָמֹק הָעֶצֶב בָּעֵינַיִם, עָמֹק, עָמֹק הַיַּיִן בַּמַּרְתֵּף. הַלַּיְלָה אֶת לִבִּי אֶקְרַע לִשְׁנַיִם; לְךָ וְלַגָּבִיעַ הַנּוֹטֵף. אַל תִּשְׁאָלֵנִי מָה, אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵיךְ, בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִשְׁתֹּק וּלְחַיֵּךְ. בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִסְלֹחַ וְלָלֶכֶת כָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בַּשַּׁלֶּכֶת. דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף, דּוֹלֵף וּמְיַבֵּב; עָבְרוּ עָלַי שְׁנוֹת אֶלֶף, שְׁנוֹת אֶלֶף שֶׁבַּלֵּב. זַמֵּר, לִבִּי, הַלַּיְלָה - הַי, טִירִי טִירִי טַיְלָה, נַגֵּן נָא לָעוֹלָם - הוֹי טִירִי טִירִילִי טַם. בַּמַּרְתְּפִים הָרוּחַ מְיַבֶּבֶת, בַּמַּרְתְּפִים אֵין אוֹר בַּחַלּוֹנוֹת, אֲבָל אָדָם בּוֹכֶה שָׁם כְּמוֹ יֶלֶד, אֲבָל אָדָם חוֹלֵם שָׁם חֲלוֹמוֹת. אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אָן, אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אֵיךְ, גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְהוֹלֵךְ. וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹמְדִים מִלֶּכֶת, שֶׁבּוֹ יָתוֹם הָעֵץ גַּם מִשַּׁלֶּכֶת. דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף...עמוק, עמוק העצב בעיניים, עמוק, עמוק היין במרתף. הלילה את לבי אקרע לשניים; לך ולגביע הנוטף. אל תשאלני מה, אל תשאלני איך, בני אדם נולדו לשתוק ולחייך. בני אדם נולדו לסלוח וללכת כרוח הנושבת בשלכת. דולף, דולף הדלף, דולף ומייבב; עברו עליי שנות אלף, שנות אלף שבלב. זמר, לבי, הלילה - היי, טירי טירי טיילה, נגן נא לעולם - הוי טירי טירילי טם. במרתפים הרוח מייבבת, במרתפים אין אור בחלונות, אבל אדם בוכה שם כמו ילד, אבל אדם חולם שם חלומות. אל תשאלני אן, אל תשאלני איך, גם אתה אינך יודע והולך. ודאי ישנו מקום שבו עומדים מלכת, שבו יתום העץ גם משלכת. דולף, דולף הדלף, דולף ומייבב; עברו עליי שנות אלף, שנות אלף שבלב. זמר, ליבי, הלילה - היי, טירי טירי טיילה, נגן נא לעולם - הוי טירי טירילי טם.

אורלנד מעיד שכתב את השיר לעצמו כדי שיהיה לו מה לשיר כשהוא עצוב. הוא שר אותו מדי פעם עם חנה רובינא ואלכסנדר פן. ריח היין והבדידות שבשיר הביאו את פן לומר שהשיר בעצם נכתב עליו כיון שאורלנד עצמו אינו בודד כל כך והשיר בודד יותר ממחברו.
(מתוך הספר 'היו לילות', עמ' 152)

יעקב אורלנד בריאיון לציפי פליישר, 20.2.1963, "התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי" [1964], עמ' 378:

"כתבתי את השיר ב"כסית" בערב אחד עם זעירא, ערב גשום וטורדני. ישבנו באיזו פינה, משום מה התחלנו לכתוב שורה שורה, אני כתבתי, הוא כתב בינתיים את המנגינה, וכו'. אני חושב שהראשונה ששרה את המנגינה היתה רובינא שישבה כנראה גם כן אז ב"כסית". הראינו לה את השיר והיא התחילה לעזור לנו לשיר אותו. זה היה בשנות המלחמה.היינו נפגשים אז ב"כסית" במדים או שלא במדים."

ר' השיר בביצועים נוספים:

• נורית גלרון
• עוזי מאירי (סרטון, מתוך "חיים שכאלה" עם יעקב אורלנד) 
• רונה קינן (סרטון)
• אריק לביא
• דני ליטני
• ששי קשת (סרטון - פסטיבל עין גב 2009 - משירי מרדכי זעירא ויעקב אורלנד)
• קרן הדר (סרטון)
• צלילי הכרם
• זוהר ארגוב (במסגרת מחרוזת, תזמון 4:09)
• דקלון (במסגרת מחרוזת "שם הרחק ביער")
• מנחם מרחום (יש לבחור את השיר)
• גתית שובל (יש לבחור את השיר החמישי; ביצוע לא שלם)
• יובל בן-עמי (סרטון)
• מרינה מקסימיליאן בלומין ודין דין אביב (סרטון)
• מירי מסיקה
• שמעון ישראלי (1988)  

שמרית אור, בתו של יעקב אורלנד, סיפרה ליואב קוטנר כי השורות "ודאי ישנו מקום שבו הכל קורה לאט, הזמן עומד מלכת" בשירה "אולי עוד קיץ" מתכתבת עם השורה "ודאי ישנו מקום שבו עומדים מלכת" מתוך "שלכת".