עֲרוּגָה קְטַנָּה לִי, מַשְׁפֵּךְ לִי קָטָן,
אָקוּם וְיָצָאתִי עִם בֹּקֶר לַגַּן.
נוֹצֵץ הוּא בַּשֶּׁמֶשׁ, עוֹמֵד וּמְחַכֶּה:
מָתַי כְּבָר יָבוֹא הַגַּנָּן הַמַּשְׁקֶה?
שָׁלוֹם, גַּן הַחֶמֶד, נָטְעָה פֹּה יָדִי.
הִנֵּנִי, הִנֵּנִי, אֲנִי עִם כַּדִּי.
עִם שֶׁמֶשׁ, עִם רוּחַ אַשְׁקֶה פֹּה בְּגִיל,
כָּל פֶּה הַפָּתוּחַ שֶׁל צֶמַח, שָׁתִיל.