לַכִּבְשָׂה...
בָּא הַקַּיִץ כִּבְשָׂתִי
אַדַּרְתֵּךְ נָא הִתְפַּשְּׁטִי
גֹּזּוּ גֵּז...
מָה כְּבֵדָה הִיא הָאַדֶּרֶת
צֶמֶר רַב לָךְ לְתִפְאֶרֶת
גֹּזּוּ גֵּז...
חוּט נִטְוֶה, מְעִיל נִסְרֹגָה
וְשָׁטִיחַ נֶאֱרֹגָה
גֹּזּוּ גֵּז...
עַתָּה חֹרֶף פֹּה יִזְעַם
אֶת צַמְרֵךְ נִלְבַּשׁ – וְחַם
גֹּזּוּ גֵּז...
מִן הַצֶּמֶר תַּעַשׂ אִמָּא...
וְהַסַּבְתָא בַּיָּדַיִם...
לכבשה...
בא הקיץ כבשתי
אדרתך נא התפשטי
גוזו גז...
מה כבדה היא האדרת
צמר רב לך לתפארת
גוזו גז...
חוט נטווה, מעיל נסרוגה
ושטיח נארוגה
גוזו גז...
עת החורף פה יזעם
את צמרך נלבש - וחם
גוזו גז...
מן הצמר תעש אמא...
והסבתה בידיים...