תִּשְׁרֵי סַבָּא פָּנָה עֹרֶף אֶל הָרֵי הָאֶלֶף. מִשְׁתַּעֵל פֹּה כְּבָר הַחֹרֶף וּבְעֵינוֹ הַדֶּלֶף. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָמָּה וּמַדּוּעַ לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ? וּבַצְּרִיף בּוֹכֶה הַיֶּלֶד צוֹמְחוֹת לוֹ שִׁנַּיִם. גַּלְמוּד הוּא בְּכָל הַחֶלֶד כִּי הוֹרִים לוֹ אַיִן. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ... אַל תִּבְכֶּה, בְּנִי, בְּלִי הֶרֶף, אַל תִּבְכֶּה לָעַד, דַּע: אִמְּךָ כּוֹבֶסֶת, וּבָעֶרֶב תָּבִיא לְךָ שׁוֹקוֹלָדָה. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָמָּה וּמַדּוּעַ לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ? בַּמַּחְצָבָה נָפַל אָבִיךָ וְנִשְׁמָתוֹ בַּתֹּהוּ. אֵין דָּבָר, סְגֹר אֶת פִּיךָ תְּהִי חוֹצֵב כָּמוֹהוּ. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ... תְּהִי חוֹצֵב, תַּחֲצֹב בַּסֶּלַע תִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם! אִם הַבֶּכִי הוּא בְּסֶלַע – הַשְּׁתִיקָה בִּשְׁנַיִם. יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לָמָּה וּמַדּוּעַ לֹא נָתַתְּ לִי בְּזֶה הַחֹדֶשׁ יוֹמַיִם בַּשָּׁבוּעַ? תשרי סבא פנה עורף אל הרי האלף. משתעל פה כבר החורף ובעינו הדלף. ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע? ובצריף בוכה הילד צומחות לו שיניים. גלמוד הוא בכל החלד כי הורים לו אין. ירושלים עיר הקודש... אל תבכה, בני, בלי הרף, אל תבכה לעד, דע: אמך כובסת, ובערב תביא לך שוקולדה. ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע? במחצבה נפל אביך ונשמתו בתוהו. אין דבר, סגור את פיך תהי חוצב כמוהו. ירושלים עיר הקודש... תהי חוצב, תחצוב בסלע תבנה ירושלים! אם הבכי הוא בסלע – השתיקה בשניים. ירושלים עיר הקודש למה ומדוע לא נתת לי בזה החודש יומיים בשבוע?