חניתה (לחן לברי)

– מַה מִּלַּיְלָה בַּחֲנִיתָה? בַּחֲנִיתָה מַה מִּלֵּיל? – חֹשֶׁךְ בַּאֲשֶׁר אַבִּיטָה, הֶרֶג רַב בְּיִשְׂרָאֵל... – הֵן אָבַד הַכֹּל, וְעַתָּה הֲגַם פֹּה לֹא נִגָּאֵל? – אֲדֹנָי, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֱלֹהִים, אַתָּה עֲנֵה! – וְאַף אוֹת קַל לֹא רָאִיתָ? וְאַף רֶמֶז לַגּוֹאֵל? – יֵשׁ מִשְׁמֶרֶת בַּחֲנִיתָה כָּל הַלַּיְלָה, כָּל הַלֵּיל...– מה מלילה בחניתה? בחניתה מה מליל? – חושך באשר אביטה, הרג רב בישראל... – הן אבד הכול, ועתה הגם פה לא ניגאל? – אדוניי, אתה ידעת, אלוהים, אתה ענה! – ואף אות קל לא ראית? ואף רמז לגואל? – יש משמרת בחניתה כל הלילה, כל הליל...

ראיון רדיו משנות השישים בו מתאר לברי כיצד הלחין את השיר "חניתה".

מרק לברי, בראיון לציפי פליישר 3.9.1963 ("התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי" [1964], עמ' 333):

זהו חלק של האופרה "דן השומר", אבל אני כתבתי זאת בזמן העלייה לחניתה, 1938. כתבתי זאת בחניתה, אבל לא במקום בו נמצאת חניתה היום, אלא אז היתה חניתה למטה. היתה רק שמירה, הכריזו על המקום ושם כתבתי את השיר. על המקום היתה שמירה של כמה עשרות איש, וארגנתי מהם מקהלה, ושרנו זאת. יש שם איזשהו סלסול, ואותו שרו תמיד הערבים, אח"כ הכנסתי זאת בתור כלי. הם, כששמעו מהצד השני שאנחנו שרנו זאת, תמיד ענו כמו הד מרחוק.

על "דן השומר" קראו:

•  כתבה מאת משה ברוזנפט (לימים משה גורלי) מתוך "במה" 1945
• מאמר אקדמי מאת לירן גורקביץ': מרק לברי ו"דן השומר": האופרה העברית הראשונה ביישוב היהודי, 1945. מתוך כתב העת "פעימות".

האופרה "דן השומר" בת"א, 10.12.45.
מנצח: מרק לברי

צילום: זולטן קלוגר