מבינות גלי עופרת

מִבֵּינוֹת גַּלֵּי עוֹפֶרֶת הַלְּבָנָה תַּגִּיחַ אַט, וְעַל הָאָרֶץ הַחִוֶּרֶת אוֹר נוּגֶה תִּשְׁפֹּךְ בַּלָּאט. עַל הַדֶּרֶךְ כְּנוֹאֶשֶׁת תֵּתַע לָהּ אוֹרְחַת גְּמַלִּים. בֵּדוּאִי עַל הַדַּבֶּשֶׁת שָׁר שִׁירִים מְסֻלְסָלִים. דְּבַר מָה קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ יִשָּׁמַע בְּסִלְסוּלָיו: תִּקְוַת עַם שׁוֹאֵף לַחֹפֶשׁ צַעַר עַם עַל טִלְטוּלָיו. חֹשֶךְ, דְּמִי בַּכֹּל זָרוּעַ שִׁמָּמוֹן בַּכֹּל בַּכֹּל בַּכֹּל; רַק הַתַּן וְהַצָּבוּעַ מֵרָחוֹק יַשְׁמִיעוּ קוֹל.מבינות גלי עופרת הלבנה תגיח אט, ועל הארץ החיוורת אור נוגה תשפוך בלאט. ועל הדרך כנואשת תיתע לה אורחת גמלים. בדואי על הדבשת שר שירים מסולסלים. דבר מה קרוב לנפש יישמע בסלסוליו: תקוות עם שואף לחופש צער עם על טלטוליו. חושך, דמי בכול זרוע שיממון בכול בכול בכול; רק התן והצבוע מרחוק ישמיעו קול.

חנינא קרצ'בסקי הביא את הלחן לישראל דושמן, שכתב את הנוסח העברי. את השיר העברי הנחיל קרצ'בסקי. 

השיר העברי נדפס ככל הידוע לראשונה בסוף שנות העשרים בשירון "חנינא". מנחם מילסון שלח לנו מקור מוקדם יותר מפנקס השירים הפרטי של אמו חנה אדלר, כפי שלמדה בתיכון הריאלי בחיפה בשנת 1919, ושם רשום כי היה זה שיר מקהלה.

בלחן שני חלקים. מחזור אחד של הלחן כולל שני בתים. במחברת של חנה אדלר רשום השיר בשורות ארוכות כשני בתים במקום ארבעה בתים.

השיר העברי עם התווים נדפס רק במקור אחד מאוחר יותר (כנראה משנות הארבעים), דפי זמרה של גימנסיה הרצלייה, תחת השם שירת נודד.

בין גרסאות השיר שאותרו הבדלים בסדר הבתים, במילים אחדות וכן בחזרות על מילים. המילים מדברות על "שירים מסולסלים" ששר בדואי, ובשורות מסוימות יש גם בהתאמת המילים למנגינה יותר צלילים מהברות, והתאמתם המדויקת אינה זהה בכל הביצועים. הבית ובו "אורחת גמלים" נמצא בגרסאות אחדות בחלק השני של הבית המוזיקלי הראשון (ואז יש באותה שורה עוד צלילים - יש ביצועים המכפילים את המילה ויש המאריכים את אחת ההברות) ובגרסאות אחרות בחלק הראשון של הבית המוזיקלי השני (ובאלו אין מקום להכפלת מילה או למתיחת הברה על יותר מצליל אחד).

---

קראו על השיר המקורי The Last Rose of Summer בוויקיפדיה האנגלית. אין קשר בין הטקסט המקורי לגרסאות העבריות. האזינו לביצוע השיר בשפת המקור (אנגלית). הלחן המקורי הוא לחן עממי אירי, שכנראה שימש תחילה שיר בשם Aisling an Óigfhir (חלומו של איש צעיר) [קיימת אי בהירות כי שיר זה נזכר גם כווריאנט של מקור לחן Londondery Air, שהוא לחן שונה, ראו בעברית "פריחת תפוח"]. הוא נכלל בכרך החמישי של "מנגינות איריות" מאת תומס מור בעיבוד לקול ופסנתר מאת ג'ון אנדרו סטיבנסון (John Andrew Stevenson). עיבוד אחר לשיר נכלל באופרה "מרתה" (Martha) מאת המלחין הרוסי פלוטוב (Flotow) [צפו בביצוע בגרמנית: "Die letzte Rose"]. אפשר שזה הנתיב דרכו הגיע השיר לארץ: בדפי הזימרה של גימנסיה הרצלייה נרשם כי המלחין הוא "פְלוֹטַאו". את הטקסט המקורי תרגם הלל בבלי כ"שושן אחרון לקיץ" (נדפס בארצות הברית בעיתון "העברי", 17.11.1916) אך ללא התאמה ללחן.

מוסיף מנחם מילסון שהביא את גרסת אמו חנה אדלר:

• זכור לי היטב שגם בשנות הארבעים של המאה הקודמת, כשהשיר הושר בקול ירושלים, האריכו את המילה "אורחת" בביטוי "אורחת גמלים" ולא חזרו על המילה.

• הערה בקשר לניקוד המילה 'צבוע' בבית האחרון. בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת נתקבע ניקוד המילה 'צבוע' בחולם כשם בעל החיים, כדי להבדיל מהמילה 'צבוע' בשורוק במובן 'מכוסה צבע'. לפני כן לא הייתה הבחנה ברורה. במילון העברי של יהודה גור (גרזובסקי) משנת 1946 אנו מוצאים את שתי צורות הניקוד זו לצד זו. השם 'צבוע' ניתן לראשונה לבעל החיים, הידוע כיום בשם הזה, על ידי מנדלי מוכר ספרים בספרו על הטבע המתורגם מגרמנית (1861-83), ומנדלי ניקד את השם בשורוק. לכן חרז דושמן באופן טבעי 'זרוע' עם 'צבוע'. וכך מופיע הניקוד גם במחברת של אימי. אף כי השיר בכללותו אינו מנוקד במחברת, הניקוד של השורוק נמצא בבירור במילה 'צבוע'.

• הרצף "שֶׁקֶט, דְּמִי" שבנוסחים אחרים קצת תמוה שכן לא ברור למה ראה המחבר להביא כאן שתי מילים נרדפות. לעומת זאת הצירוף "חֹשֶׁךְ, דְּמִי" תואם יפה את אווירת השיר.

• כמה מהמבצעים שרים את השורה הראשונה בבית השלישי: דבר מה כה קרוב לנפש. הם מוסיפים את המילה 'כה' כי חסרה להם הברה לשם התאמה ללחן. לדושמן זה לא חסר, כי הוא הגה את השווא שבראש המילה 'דבר' כשווא נע, כראוי לפי כללי הדקדוק: devar ma.

[הערת "זמרשת" לסעיף האחרון: כך נדפס הטקסט בפרסום "חנינא" המובא לעיל]

---

וידיאו: אילקה רווה מנגן בחליל את המנגינה כרקע לחיים גורי הקורא קטע מספרו.