הקטן
גופן
הגדל
גופן
לנשמת הרצל
כְּיוֹם אָבִיב מֻקְדָּם אֵלֵינוּ הוֹפַעְתָּ, וְחֶשְׁכַת חַיֵּינוּ בְּאוֹר-קֶסֶם הִגַּהְתָּ. וְשִׁירַת-חָפְשֵׁנוּ בָּרָמָה הִשְׁמַעְתָּ וּפִתְאוֹם נִפְסָקָה. הוֹפַעְתָּ הַגָּדוֹל וַנִּגְדַּל אֲנַחְנוּ מֵעֵדֶר עֲבָדִים לְלוֹחֲמִים נֶהֱפַכְנוּ. בְּבִטְחַת דַּרְכֵּנוּ אַחֲרֶיךָ הָלַכְנוּ מַאֲמִינִים וְגֵאִים, מַאֲמִינִים וְגֵאִים. הוֹי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, הֲמִמּוֹתֶךָ נִדְהַמְנוּ אוֹ רַק בַּחֲלוֹם אֶת חַיֶּיךָ חָלַמְנוּ. אֵין זֹאת כִּי נִרְדַּמְנוּ, קָרָאתָ וְלֹא קַמְנוּ וּבְיָגוֹן הָלַכְתָּ. אֲבָל, הֵן לֹא מַתָּ, הֵן לֹא מַתָּ, הַמָּוֶת לֹא יָעֹז לְקַחְתֶּךָ. אַל תְּהַתֵּל כֹּה מָרָה בְּאֻמָּה כּוֹאָבֶת, עוֹד חַי גִּבּוֹרָהּ, עוֹד חַי גִּבּוֹרָהּ.כיום אביב מוקדם אלינו הופעת, וחשכת חיינו באור-קסם הגעת. ושירת-חופשנו ברמה השמעת ופתאום נפסקה. הופעת הגדול, ונגדל אנחנו מעדר עבדים ללוחמים נהפכנו. בבטחת דרכנו אחריך הלכנו מאמינים וגאים, מאמינים וגאים. הוי, רכב ישראל, הממותך נדהמנו או רק בחלום את חייך חלמנו. אין זאת כי נרדמנו, קראת ולא קמנו וביגון הלכת. אבל, הן לו מת, הן לא מת, המוות לא יעוז לקחתך. אל תהתל כה מרה באומה כואבת, עוד חי גיבורה, עוד חי גיבורה.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: אהרון ליבושיצקי
לחן: אברהם צבי אידלזון
כתיבה: 1904
הלחנה: 1918 תרע"ח

כְּיוֹם אָבִיב מֻקְדָּם אֵלֵינוּ הוֹפַעְתָּ,
וְחֶשְׁכַת חַיֵּינוּ בְּאוֹר-קֶסֶם הִגַּהְתָּ.
וְשִׁירַת-חָפְשֵׁנוּ בָּרָמָה הִשְׁמַעְתָּ
וּפִתְאוֹם נִפְסָקָה.

הוֹפַעְתָּ הַגָּדוֹל וַנִּגְדַּל אֲנַחְנוּ
מֵעֵדֶר עֲבָדִים לְלוֹחֲמִים נֶהֱפַכְנוּ.
בְּבִטְחַת דַּרְכֵּנוּ אַחֲרֶיךָ הָלַכְנוּ
מַאֲמִינִים וְגֵאִים, מַאֲמִינִים וְגֵאִים.

הוֹי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, הֲמִמּוֹתֶךָ נִדְהַמְנוּ
אוֹ רַק בַּחֲלוֹם אֶת חַיֶּיךָ חָלַמְנוּ.
אֵין זֹאת כִּי נִרְדַּמְנוּ, קָרָאתָ וְלֹא קַמְנוּ
וּבְיָגוֹן הָלַכְתָּ.

אֲבָל, הֵן לֹא מַתָּ, הֵן לֹא מַתָּ,
הַמָּוֶת לֹא יָעֹז לְקַחְתֶּךָ.
אַל תְּהַתֵּל כֹּה מָרָה בְּאֻמָּה כּוֹאָבֶת,
עוֹד חַי גִּבּוֹרָהּ, עוֹד חַי גִּבּוֹרָהּ.
כיום אביב מוקדם אלינו הופעת,
וחשכת חיינו באור-קסם הגעת.
ושירת-חופשנו ברמה השמעת
ופתאום נפסקה.

הופעת הגדול, ונגדל אנחנו
מעדר עבדים ללוחמים נהפכנו.
בבטחת דרכנו אחריך הלכנו
מאמינים וגאים, מאמינים וגאים.

הוי, רכב ישראל, הממותך נדהמנו
או רק בחלום את חייך חלמנו.
אין זאת כי נרדמנו, קראת ולא קמנו
וביגון הלכת.

אבל, הן לו מת, הן לא מת,
המוות לא יעוז לקחתך.
אל תהתל כה מרה באומה כואבת,
עוד חי גיבורה, עוד חי גיבורה.


 פרטים נוספים


מתוך "שירים לבית הספר" תרפ"א

[בית אחרון]
אֲבָל הֵן לֹא מֵת! הוֹ יְבֻלַּע הַמָּוֶת!
הֵן לֹא מֵת! הוֹ תֹּפֶת שַׁלְהָבֶת
אַל תְּהַתֵּל...
[בית אחרון]
אבל הן לא מת! הו יבולע המוות!
הן לא מת! הו תופת שלהבת
אל תהתל...


 פרטים נוספים
ביצוע: מקהלת קול ציון לגולה
שנת הקלטה: 20.7.1954

מתוך אוסף הקלטות קול ישראל בארכיון הצליל בספריה הלאומית



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: חבורת שהם
עיבוד: אברהם צבי אידלזון
שנת הקלטה: 2009
נכלל בתקליטור: ציון חמדתי


פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: ותיקי הגבעטרון
שנת הקלטה: 27.11.2008
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
גיטרה: נגה אשד


פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: צאצאי מייסדי רחובות
שנת הקלטה: 2005
מקור: התקליטור "רחובות ביהודה"


פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: מנחם בן-משה
שנת הקלטה: 7.6.1975

ההקלטה מתחילה עם קטיעה של הברה אחת.

השיר הוקלט בתכנית לזכרו של שמשון כוכב, אספן שירים עתיקים שנפל במלחמת יום הכיפורים.



פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: חמדה לוי
על השיר

הטקסט פורסם לראשונה במוסף ספרותי לערבי שבת של עתון "הצפירה" (גליון 152) בשנת 1904, שבוע לאחר מות הרצל. הלחן נדפס לראשונה ב"ספר השירים - קובץ חדש" בעריכת אברהם צבי אידלזון (תרפ"ב 1922) ומתוארך שם לתרע"ח [1918].

למוסיקה של אידלזון קדם לחנו של מאיר שנמן שנכתב בסמוך למותו של הרצל ושעובד על ידו לשירת מקהלה בליווי פסנתר. על פי עיתון "הצפירה" מיום 11.11.1904 הושרה היצירה ביום הכיפורים שלאחר מות הרצל בעת האזכרה לנשמתו "ותעש רושם אדיר ונמרץ על ליבות השומעים". (תודה למיכה כרמון)


ביצועים נוספים:

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

העלייה הראשונה   מקהלות   העלייה השנייה   אבל ומספד   אישים ומנהיגות  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם