אֶח, ערבה,
לא נשכחת
ערפל ואבק
כפור ופחד.

איפֹה הסוף
של דרכיךָ...
ערבה תאסוף
את כנפיךָ.

שם סופת אבק שועטת
על פני שדות הקטל
מסביב האש לוהטת
שורקים כדורים.

אֶח, ערבה,
לא נשכחת
ערפל ואבק
כפור ופחד.

עף העורב
איש צונח
רעך האוהב
שב אליה.

דרך מתפתלת הלאה
אבק עף למעלה
אדמתי עשן עטפה לה
כארץ זרה.

אֶח, ערבה,
לא נשכחת
ערפל ואבק
כפור ופחד.

על השיטה
אור זורח
מחכָּה בַּבקתה
אֵם הרֵעַ.

והערבה תשטוף לה
בדרך אין סוף לה.
אחרינו תעקובנה
עינים טובות.

אֶח, ערבה
לא נשכחת
ערפל ואבק
כפור ופחד.

שלג וָקור,
שמות אחינו,
שלנצח נזכור
בדרכינו.

שׁוּב לַדֶּרֶךְ, אֹבֶךְ וְאָבָק,
רוֹעֲדִים מִפַּחַד גַּם עִשְׂבֵי-עֲרָבָה,
לֹא יָדוּעַ אִם תַּמְשִׁיךְ לִצְעֹד,
אוֹ תִּפֹּל פָּגוּעַ שָׁם בְּלֵב עֲרָבוֹת.

וְעוֹלֶה מִמַּגָּפַיִם
אָבָק לָעֵינַיִם,
אֵשׁ סָבִיב יוֹמָם וָלַיִל,
שׁוֹרְקִים כַּדּוּרִים.

שׁוּב לַדֶּרֶךְ, אֹבֶךְ וְאָבָק,
רוֹעֲדִים מִפַּחַד גַּם עִשְׂבֵי-עֲרָבָה,
קוֹל שֶׁל יֶרִי וְעוֹרֵב בָּרַח,
יְדִידְךָ בָּעֵשֶׂב, שָׁם שׁוֹכֵב כְּמוֹ רַק נָח.

אַךְ הַדֶּרֶךְ מְמַהֶרֶת,
סוֹרֶרֶת, עִוֶּרֶת,
וְהָאֲדָמָה בּוֹעֶרֶת
בְּאֶרֶץ זָרָה.

שׁוּב לַדֶּרֶךְ, אֹבֶךְ וְאָבָק,
רוֹעֲדִים מִפַּחַד, גַּם עִשְׂבֵי-עֲרָבָה,
עַל הַחֹרֶשׁ שֶׁמֶשׁ נִדְלְקָה,
עוֹד בְּפֶתַח בַּיִת אֵם לִבְנָהּ מְחַכָּה.

כִּי הַדֶּרֶךְ לֹא יוֹדַעַת
לֹא גְּבוּל וְלֹא יַעַד,
אַךְ צוֹפוֹת אֱלֵי כָּל צַעַד
עֵינֵי אוֹהֲבִים.

שׁוּב לַדֶּרֶךְ, אֹבֶךְ וְאָבָק,
רוֹעֲדִים מִפַּחַד גַּם עִשְׂבֵי-עֲרָבָה,
רוּחַ, שֶׁלֶג, לֹא נִשְׁכַּח יָדִיד –
בַּדְּרָכִים הָאֵלֶּה הוּא נִשְׁאַר לְתָמִיד.