מַפּוּחִית, תְּנִי מַנְגִּינָה, זוֹ שָׂפָה נִפְלֵאת לָהּ! מִטִּיּוּל בָּחוּר לִוָּה בַּת-זוּגוֹ הַבַּיְתָה. הֵם הָלְכוּ שְׁלוּבֵי-זְרוֹעוֹת, גִּיל לִבָּם הִבִּיעַ; אַךְ הַשְּׁבִיל קָצָר מְאֹד: זְמַן-פְּרֵדָה הִגִּיעַ. לֹא הַרְחֵק צְרִיפָהּ עָמַד, בּוֹ חַלּוֹן קוֹרֵא לָהּ. הוֹי, הַשְּׁבִיל, הַמְתֵּן מְעַט, אָנָּא, הִשְׂתָּרֵעַ! אַל בְּחִפָּזוֹן לַוֵּה, עֶלֶם צַח-עֵינַיִם! כִּי חֲבָל לְהִפָּרֵד חִישׁ כְּהֶרֶף-עַיִן. מַפּוּחִית, תְּנִי מַנְגִּינָה, דְּוַי נִגּוּן יַבַּע נָא! מִטִּיּוּל בָּחוּר לִוָּה בַּת-זוּגוֹ הַבַּיְתָה. אֶל הַבַּיִת הֵם הָלְכוּ, יָד בְּיָד נִשְׁלֶבֶת, אַךְ מִבְּלִי מֵשִׂים נִצְּבוּ עַל גָּדָה שֶׁל פֶּלֶג. אֶת הַדֶּרֶךְ הוּא שָׁכַח - זֶה בָּחוּר מַתְמִיהַּ. לֶכֶת שְׂמֹאלָה הִצְטָרַךְ, אַךְ פָּנָה יָמִינָה. זָב הַפֶּלֶג בַּחֲשַׁאי; שׁוּרָה נָא, הַסְכִּיתָה! מָה עִם קַטְיָה, נִיקוֹלַי, מָה עִמָּהּ עָשִׂיתָ? אִי-נָעִים לָהּ וּמַרְגִּיז כֹּה אַחֵר הַבַּיְתָה; אַךְ רַגְלֶיהָ כִּלְהַכְעִיס, לֹא שׁוֹמְעוֹת לְקַטְיָה. כִּי רַגְלַיִם בִּנְעוּרִים לֹא רוֹצוֹת הַבַּיְתָה. אוֹי, הַמַפּוּחִית שֶׁלִּי, זוֹ שָׂפָה נִפְלֵאת לָהֹּ!מפוחית, תני מנגינה, זו שפה נִפְלָאת לה! מטיול בחור לוה בת-זוגו הביתה. הם הלכו שלובי-זרועות, גיל לִבם הביע; אך השביל קצר מאד: זמן-פרידה הגיע. לא הרחק צריפהּ עמד, בו חלון קורא לה. הוי, השביל, המתן מעט, אנא, הִשְׂתָּרֵע! אַל בְּחפזון לַוֵּה, עלם צח-עינים! כי חבל להפרד חיש כהרף-עין. מפוחית, תני מנגינה, דְּוַי נִגּוּן יַבַּע נא! מטיול בחור לוה בת-זוגו הביתה. אל הבית הם הלכו, יד ביד נִשְׁלֶבֶת, אך מבלי מֵשִים נִצְבוּ על גדה של פלג. את הדרך הוא שכח – זה בחור מתמיה. לֶכֶת שמאלה הצטרַך, אך פנה ימינה. זב הפלג בַּחֲשַׁאי; שׁוּרָה נא, הַסכיתה! מה עם קַטְיָה, נִיקוֹלַי, מה עִמָּה עשיתָ? אִי-נעים לה וּמרגיז כֹּה אַחֵר הביתה; אך רגליה כִּלְהַכְעִיס, לא שומעות לקטיה. כי רגלים בַּנְעוּרִים לא רוצות הביתה. אוי, המפוחית שלי, זו שפה נִפְלָאת לה!

 תווי השיר הרוסי