ספיח (לחן שרת 1)

הֵן לֹא חָרַשְׁתִּי, גַּם לֹא זָרַעְתִּי, לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַל הַמָּטָר. וּפֶתַע, רְאֵה נָא! שְׂדוֹתַי הִצְמִיחוּ דָּגָן בְּרוּךְ שֶׁמֶשׁ בִּמְקוֹם דַּרְדַּר. הַאִם הוּא סְפִיחַ תְּנוּבוֹת מִקֶּדֶם, חִטֵּי חֶדְוָה הֵם, קְצוּרִים מֵאָז? אֲשֶׁר פְּקָדוּנִי בִּימֵי הָעֹנִי, בָּקְעוּ עָלוּ בִּי בְּאֹרַח רָז. שַׂגְשֵׂגְנָה שְׂגֶינָה, שַׁדְמוֹת הַפֶּלֶא שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֶינָה, וּגְמֹלְנָה חִישׁ! אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי הַנֹּחַם: תֹּאכְלוּ סָפִיחַ וְאַף סָחִישׁ.הן לא חרשתי, גם לא זרעתי, לא התפללתי על המטר. ופתע, ראה נא! שדותיי הצמיחו דגן ברוך שמש במקום דרדר. האם הוא ספיח תנובות מקדם, חיטי חדוה הם, קצורים מאז? אשר פקדוני בימי העוני, בקעו עלו בי באורח רז. שגשגנה שגינה, שדמות הפלא שגשגנה, שגינה, וגמולנה חיש! אני זוכרת דברי הנוחם: תאכלו ספיח ואף סחיש.

המילים נדפסו לראשונה בעתון "דבר" בתאריך 5.6.1925 (י"ג בסיוון תרפ"ה) ונשאו את התאריך "אדר תרפ"ה" שחל חודשים אחדים קודם לכן.

יהודה שרת חיבר לשיר גם לחן נוסף.

מקור: "שירי עמי (Songs of my People)", Anshe Emet Synagoogue, 1938, עמוד 16

התווים בכתב ידו של שרת (אוניסון ולתזמורת)