מִן הָאֹהֶל שִׁיר יָרִיעַ: הוֹי, אַרְצִי, יְפַת כְּפָרִים! כּוֹכָבִים מִמְּרוֹם רָקִיעַ מִסְתַּכְּלִים בַּנְּעָרִים. הֵי, אַחִים, יָפֶה הַשִּׁיר אַחֲרֵי יְמוֹת בָּצִיר! פֹּה חוֹנָה פְּלֻגָּה עוֹבֶדֶת עֲמֵלִים וַעֲמֵלוֹת, בָּעֵינַיִם אֵשׁ יוֹקֶדֶת עַל יָדַיִם - יַבָּלוֹת. שִׁירוּ שִׁיר, הַחֶבְרַיָּה לְמַעְדֵּר וְטוּרִיָּה. מִי יִרְצֶה לָשׁוּב הָעִירָה! פֹּה יָדֵינוּ עֲסוּקוֹת - מִי בַכֶּרֶם, מִי בַתִּירָס מִי בְגַּן הַיְּרָקוֹת! וְאוֹמְרִים גַּם בַּמְּשָׁקִים הֵם עוֹבְדִים כְּוָתִיקִים.מן האוהל שיר יריע: הוי, ארצי, יפת כפרים! כוכבים ממרום רקיע מסתכלים בנערים. הי, אחים, יפה השיר אחרי ימות בציר! פה חונה פלוגה עובדת עמלים ועמלות, בעיניים אש יוקדת על ידיים - יבלות. שירו שיר, החבריה למעדר וטוריה. מי ירצה לשוב העירה! פה ידינו עסוקות - מי בכרם, מי בתירס מי בגן הירקות! ואומרים גם במשקים הם עובדים כוותיקים.

מקור: "אפרים בן חיים: זאת ארצנו - שירים לעם", קבוצת קרית ענבים וקרית ספר, 1944, עמוד 21