שיר הרועה ♫

הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הִגִּיעַ
רוּחַ צַח יָפוּחַ;
נוּמוּ, שִׁכְבוּ, כְּבָשִׂים תְּמִימִים,
שִׁכְבוּ נָא לָנוּחַ!

מִן הַבֹּקֶר דֶּשֶׁא רַעֲנָן
שְׁבַרְתֶּם רַעֲבוֹנֶכֶם,
וּמִן הַמַּעְיָן מַיִם זַכִּים
רְוִיתֶם צִמְאוֹנֶכֶם.

מֵאוֹר בֹּקֶר עַד צָהֳרַיִם
רֶגַע לֹא נְטַשְׁתִּיכֶם,
וּמִן הַזְּאֵבִים הָאַכְזָרִים
מִכָּל רַע שְׁמַרְתִּיכֶם.

עַכְשָׁו אֶשְׁכַּב מְעַט לָנוּחַ
מֵעֲמַל הַיּוֹם,
וּבִתְנוּמָתִי אַחֲלִיף כֹּחַ
הוֹ, מָה רַב הַחֹם!

הַצָהֳריִם כְּבָר הִגִיעוּ,
רוּחַ צַח יָפוּחַ;
שִׁכְבוּ, שִׁכְבוּ, כְּבָשִׂים תְּמִימִים.
שִׁכְבוּ־נָא לָנוּחַ.

מֵאוֹר־בֹּקָר בְדֶָשֶׁא רַעֲנָן
שְׁבַרְתָּם רַעֲבוֹנְכֶם;
בְּמֵי הַמַּעְיָן, מַיִם חַיּיִם.
רָוִִיתָם צִמְאוֹנְכֶם.

מֵאוֹר־בֹּקָר עַד צָהֳרָָיִם
רֶגַע לֹא נְטַשְׁתִּיכֶם;
מֵהַזְּאֵבִים הָאַכְזָרִים,
מִכָּל־רָע שְמַרְתִּיכָם...

עַתָּה אֶחְפֹּץ מְעַט לָנוּחַ
מֵעַמַל הַיּוֹם.
בִּתְנוּמָתִי אַחֲלִיף כֹּחַ –
הוֹי, מָה רַב הַחֹם !

בִּתְנוּמָתִי אַחֲלִיף כֹּחַ -
אַךְ אִם יָבוֹא זְאֶב
עַת אָנוּמָה וּבְמַלְתְּעוֹתָיו
יָסֵב לָכֶם כְּאֵב, -

אָז תִּשְׂאוּ כֻֻּלְּכֶם קוֹלְכֶם,
יִקְרָא נָא כָּל פֶּה:
"קוּם, רועֵֵנוּ, מִשְׁנָתֶךָ! -
מָה־מָה ! מָה־מָה ! מָה !"

אָז אָקִיצָה מִתְּנוּמָתִי
וְאָמִית אֶת הַזְּאֵב;
אָל תַּחֲנוּנָיו, אָל יִלְלָתוֹ
לא אָשִׂימָה לֵב

וּמִגְּוִיַּת הָאַכְזָרִי
אֶפְשֹׁט אָת הָעוֹר;
אָת הַגְּוִיָה הַמּוּמָתָה
אַשְׁלִיךְ אֶל הַבּוֹר;

מַהָעוֹר הַפָּשׁוּט אֵעֵַש
מַצָּע יָפֶה, רַךְ
עָלָיו אֶשְׁכַּב גַּם בַּלָּיְלָה
גַּם בִּימֵי חֹם צַח.

הַצָּהֳרָיִם כְּבָר הִגִּיעוּ
רוּחַ צַח יָפוּחַ;
שִׁכְבוּ, שִׁכְבוּ, כְּבָשִׂים תְּמִִימִים;
שִׁכְבוּ-נָא לָנוּחַ !