מִן הַגְּבוּל חַיָּל פּוֹסֵעַ, עַל לִבּוֹ כּוֹכָב נוֹהֵר. עִם בְּאֵר עָמַד מִלֶּכֶת "תְּנִי לִשְׁתּוֹת!" אֵלַי אוֹמֵר. אָז שָׁאַבְתִּי מִן הַמַּיִם וּמִיָּד הִגַּשְׁתִּי לוֹ, אַךְ הִנֵּה מַמְעִיט לִשְׁתּוֹת הוּא, בִּי הִצְמִיד אֶת מַבָּטוֹ. "אַל תַּבִּיט חִנָּם, הָעֶלֶם! יֵשׁ לִי עֲסָקַי שֶׁלִּי" - וּמִיָּד "שָׁלוֹם!" אָמַרְתִּי וּפָנִיתִי אֶל בֵּיתִי. אָז חָסַם לִי אֶת הַדֶּרֶךְ וּמִלְמֵל בְּהַצְדָּעָה: "אִם אֶפְשָׁר, אַל תַּחְפְּזִי נָא, פַּעַם עוֹד הַשְׁקִינִי נָא!". שְׁתוֹת גָּמַר וְהִתְמַתֵּחַ, הִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת כְּבָר, "בַּקָּשָׁה לִי עוֹד: בָּרְכִינִי בִּרְכַּת-דֶּרֶךְ, אִם מֻתָּר!". וַיִקֹּד לִי בּוֹ-בָּרֶגַע, שָׂם יָדוֹ עַל הֶחָזֶה, הִתְבּוֹנַנְתִּי כִּי חָמוּד הוּא, כֶּאֱלִיל כֻּלּוֹ יָפֶה. לֹא אֵדַע עַצְמִי מַדּוּעַ נֶאֱנַחְתִּי עֲמֻקּוֹת וּפִתְאוֹם אֵלָיו אָמַרְתִּי: "אִם צָמֵאתָ שְׁתֵה נָא עוֹד!" הִצְטַחֵק לִי בֶּן-הַחַיִל וַיּוֹדֶה בְּרֹב שִׂמְחָה. עוֹד שָׁתָה הוּא אוּלַי שְׁעָתַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ, אוּלַי אַרְבַּע. מִן הַגְּבוּל חַיָּל פּוֹסֵעַ, עַל לִבּוֹ כּוֹכָב נוֹהֵר. עִם בְּאֵר עָמַד מִלֶּכֶת "תְּנִי לִשְׁתּוֹת!" אֵלַי אוֹמֵר. אָז שָׁאַבְתִּי מִן הַמַּיִם וּמִיָּד הִגַּשְׁתִּי לוֹ, אַךְ הִנֵּה מַמְעִיט לִשְׁתּוֹת הוּא, בִּי הִצְמִיד אֶת מַבָּטוֹ. "אל תביט חינם, העלם! יש לי עסקי שלי" - ומיד "שלום!" אמרתי ופניתי אל ביתי. אז חסם לי את הדרך ומלמל בהצדעה: "אם אפשר, אל תחפזי נא, פעם עוד השקיני נא!". שתות גמר והתמתח, התכונן ללכת כבר, "בקשה לי עוד: ברכיני ברכת-דרך, אם מותר!". ויקוד לי בו-ברגע, שם ידו על החזה, התבוננתי כי חמוד הוא, כאליל כולו יפה. לֹא אֵדַע עַצְמִי מַדּוּעַ נֶאֱנַחְתִּי עֲמֻקּוֹת וּפִתְאוֹם אֵלָיו אָמַרְתִּי: "אִם צָמֵאתָ שְׁתֵה נָא עוֹד!" הִצְטַחֵק לִי בֶּן-הַחַיִל וַיּוֹדֶה בְּרֹב שִׂמְחָה. עוֹד שָׁתָה הוּא אוּלַי שְׁעָתַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ, אוּלַי אַרְבַּע.