עֹמֶר, עֹמֶר בֶּן-קָמָה זוֹ בִּרְכַּת הָאֲדָמָה, הוּא יוּבָא, יוּבָא הֲלוֹם וְיוּנַף תְּנוּפָה לָרוֹם. מִבְּאֵר-שֶׁבַע וְעַד דָּן – חַג חִטָּה וְחַג דָּגָן. פֹּה יָגֵל יוֹגֵב צָעִיר בִּתְנוּבַת הַנִּיר. עֹמֶר, עֹמֶר... יְבֹרַךְ כָּל זִיו שָׂדַי, פְּרִי עָמָל, עֲמַל-יָדַי. בּוֹאָה, בּוֹאָה, מְעַמֵּר, קוֹל נִשָּׂא וּנְזַמֵּר: עֹמֶר, עֹמֶר...עומר, עומר בן-קמה זו ברכת האדמה, הוא יובא, יובא הלום ויונף תנופה לרום. מבאר-שבע ועד דן – חג חיטה וחג דגן. פה יגל יוגב צעיר בתנובת הניר. עומר, עומר... יבורך כל זיו שדיי, פרי עמל, עמל ידיי. בואה, בואה, מעמר, קול נישא ונזמר: עומר, עומר...