בְּשׁוּב אֲדֹנָי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל אֲדֹנָי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה הִגְדִּיל אֲדֹנָי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ שׁוּבָה אֲדֹנָי אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.בשוב אדוניי את שיבת ציון היינו כחולמים אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יואמרו בגויים הגדיל אדוניי לעשות עם אלה הגדיל אדוניי לעשות עמנו שובה אדוניי את שביתנו כאפיקים בנגב הזורעים בדמעה ברינה יקצורו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה נשא אלמתיו

מקור: "אברהם צבי אידלזון: שירי ציון חלק ב' - זמירות למקהלה", הוצאת המחבר, 1908, עמוד 16-18