סֻכָּה לִי עָשִׂיתִי סֻכָּה לִי בָּנִיתִי הִיא קְטַנָּה וְדַלָּה הַקִּירוֹת קֶרֶשׁ-דַּק סְכַךְ קָלוּשׁ הוּא הַגַּג אַךְ נוֹחַ לִי פֹּה בְּצִלָּהּ. הַלֶּחֶם בָּצַעְתִּי אֶל פִּי אַךְ נָתַתִּי וַתִּתְיַפַּח יַלְדָּתִי: אוֹי, אָבִי, הִיא קָרְאָה הִנֵּה רוּחַ רַע פּוֹרֵץ לְהַפִּיל סֻכָּתִי! עָנִיתִי בְּנַחַת: חָלִילָה, אַל פַּחַד לָךְ, יַלְדָּתִי הַמְּתוּקָה אֶלֶף דּוֹר יִנְקֹפוּ - לָעַד תַּעֲמֹד הַסֻּכָּה.סוכה לי עשיתי סוכה לי בניתי היא קטנה ודלה הקירות קרש-דק סכך קלוש הוא הגג אך נוח לי פה בצילה הלחם בצעתי אל פי אז נתתי ותתייפח ילדתי אוי אבי היא קראה הנה רוח רע פורץ להפיל סוכתי עניתי בנחת: חלילה אל פחד לך ילדתי המתוקה אלף דור ינקופו לעד תעמוד הסוכה