בַּבִּצָּה עַל קְצֵה אִיָּה גָּדְלָהּ כְּרֹחַב זֶרֶת הַצְּפַרְדְּעֹנֶת – קְוָקִיָּה! הִיא – מַה הִיא אוֹמֶרֶת? קְוָה קְוָה קְוָה קְוָה – וּקְפֹץ לַבֹּץ! קְוָה קְוָה קְוָה קְוָה – וּטְבֹל בַּמַּיִם! מָה עוֹד הַלֵּב יַחְפֹּץ תַּחַת שָׁמַיִם? אַל תִּרְאִינִי, חֲסִידָה, שֶׁאֲנִי מְזֻנֶּבֶת כִּי אֲנִי עוֹד עֲתִידָה ליהפך מְחֻטֶּבֶת. קְוָה קְוָה קְוָה...בביצה על קצה איה גדלה כרוחב זרת הצפרדעונת – קוקיה! היא – מה היא אומרת? קוה קוה קוה קוה – וקפוץ לבוץ! קוה קוה קוה קוה – וטבול במיים! מה עוד הלב יחפוץ תחת שמיים? אל תראיני, חסידה, שאני מזונבת כי אני עוד עתידה ליהפך מחוטבת. קוה קוה קוה...