לַיְלָה בָּהִיר, בַּמִּשְׁלָט, קְטַנָּתִי, פֹּה נִשְׁכַּב וּלְפֶתַע נוֹשֵׁר לוֹ כּוֹכָב, לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ. לַיְלָה בָּהִיר, זֶה לֹא לַיְלָה וְזֶה גַּם לֹא יוֹם, אַךְ לְפֶתַע מוֹפִיעַ חֲלוֹם, בְּלִוּוּי שֶׁל גַּעְגּוּעַ. מִי זֶה חָלַם בֵּין חוֹלוֹת וְשָׁמַיִם עַד תֹּם. מִי זֶה נִפְעַם בֵּין אַלְפֵי כּוֹכָבִים, אֵלַיִךְ. לַיְלָה בָּהִיר, זֶה הַקֶּצֶב הָעֵר שֶׁבַּלֵּב, זֶה יָרֵחַ שָׁתוּי וְאוֹהֵב, זוֹהִי אַתְּ וְהַשִּׁיר.לילה בהיר, במשלט קטנתי פה נשכב ולפתע נושר לו כוכב, לא ידעתי מדוע. לילה בהיר, זה לא לילה וזה גם לא יום, אך לפתע מופיע חלום, בליווי של געגוע. מי זה חלם בין חולות ושמיים עד תום. מי זה נפעם בין אלפי כוכבים, אליך. לילה בהיר, זה הקצב הער שבלב, זה ירח שתוי ואוהב, זוהי את והשיר.