אחותי צוחקת

צְחוֹק, צְחוֹק - פַּעֲמוֹן! צִפּוֹרִים בָּאוֹת, הָמוֹן - מְצַלְצְלֹות בְּצֶלְצָלִים צוֹהֲלוֹת צַהֲלוּלִים; וְגַלִּים מִתְגַּלְגְּלִים, צַחֲקָה וַחֲלִילִים. צְחוֹק, צְחוֹק - שִׁיר מִזְמוֹר; בַּשָּׁמַיִם – יָם שֶׁל אוֹר. צִרְצָרִים בְּכִנּוֹרִים מְנַסְרִים וְסוֹעֲרִים; צִלְצָלִים מְצַלְצְלִים צַחֲקָה וַחֲלִילִים. צְחוֹק, צְחוֹק - צְחוֹק בְּלִי סוֹף! וְאִמָּא אוֹמֶרֶת "טוֹב"; וְאַבָּא מוֹחֵא כַּפַּיִם, וּפִתְאוֹם אַחַת וּשְׁתַּיִם, הוּא מֵנִיף אֶל הַשָּׁמַיִם אֶת אֲחוֹתִי, חֶמְדַּת עֵינַיִם.צחוק, צחוק – פעמון! ציפורים באות, המון – מצלצלות בצֶלצלים צוהלות צהלולים; וגלים מתגלגלים, צַחֲקה וַחלילים. צחוק, צחוק – שיר מזמור; בשמים – ים של אור. צִרצרים בכינורים מנסרים וסוערים; צִלצלים מצלצלים צַחֲקה וַחלילים. צחוק, צחוק – צחוק בלי סוף! ואמא אומרת "טוב"; ואבא מוחא כפיים, ופתאום אחת ושתיים, הוא מניף אל השמים את אחותי, חמדת עיניים.

המילים נדפסו לראשונה בספרו של זרובבל גלעד "שיבולת פלאים" (תש"ט 1949), עמ' 26.

על-פי תרצה פלד, בתו של זרובבל, השיר נכתב "עליי ועל חַני אחותי הצחקנית".