שירה של מירה'לה ♫

עלנט פֿון אַלע ביימער װײַט,
אויף אַ בערגעלע גאַנץ קליין,
װאַקסט נאָך גאָר אַ יינג ביימעלע
אין װילדן װאַלד אַליין.

די זון ברענט עס שטאַרק אין קעפּעלע,
דער רעגן װאַשט עס אָפּ,
און די טראָפּנס פֿון די בלעטעלעך
רינען װי טרערן אַראָפּ.

קיין שאָטן שיצט דאָס נישט אַרום
עס פּאַטשט עס פֿרײַ דער װינט...
צו דעם - אַן עלנט יתומהלע –
בין איך געגליכן אַצינד.

דער טאַטע איז נישטאָ, קיין מאַמע האָב איך נישט,
אַ שטיפֿמוטער - װיי איז מיר,
זי קװעלט מיך, אוי, און קיין שום מענטש
נעמט זיך נישט אָן פֿאַר מיר.

עוֹמֵד הַר גָּבוֹהַּ,
מִתַּחְתָּיו חָרְשָׁה, חָרְשָׁה...
חָרְשָׁה יְרֻקָּה, סְבוּכָה,
כְּאִלּוּ מַמָּשׁ גַּן עֵדֶן!

מִתַּחַת לַחָרְשָׁה מִתְפַּתֵּל נַחַל,
הַמַּיִם מַבְרִיקִים כְּמוֹ זְכוּכִית,
בְּתוֹךְ עֵמֶק/ בִּקְעָה יְרֻקָּ/ ה
לְאָן שֶׁהוּא רָץ.

עַל שְׂפַת הַגָּדָה בְּמָקוֹם שָׁקֵט
קְשׁוּרוֹת סִירוֹת,
שָׁם שָׁלֹשׁ עֲרָבוֹת מְכוֹפָפוֹת,
כְּאִלּוּ מִתְעַצְּבוֹת הֵן.

שֶׁהַקַּיִץ הַיָּפֶה יַעֲבֹר,
תִּנְשֹׁבְנָה רוּחוֹת קָרוֹת,
יִנְשְׁרוּ מֵהֵן הֶעָלִים
וְהַמַּיִם יִקְּחוּ אוֹתָם.

גַּם אֲנִי מִתְעַצֵּב לְיַד הַנָּהָר...
רָץ הוּא, מַרְעִישׁ,
וְאֶצְלִי הַלֵּב הַמִּסְכֵּן
גַּם נָמוֹג וְגַם כּוֹאֵב.

אוֹי נַחַל, חֲבִיבִי!
כְּמוֹ הַגַּלִּים שֶׁלְּךָ,
עָבְרוּ יְמֵי הָאֹשֶׁר
וְהַשְּׂמָחוֹת שֶׁלִּי!

אֵלֶיךָ הַנַּחַל הֶחָבִיב,
עוֹד יַחֲזוֹר הָאָבִיב,
אַךְ הַנְּעוּרִים לֹא יָשׁוּבוּ,
לֹא יָשׁוּבוּ הֵם!..

עוֹמֵד הַר גָּבוֹהַּ,
הַחָרְשָׁה הַיְּרֻקָּה רוֹעֶשֶׁת,
צִפֳּרִים שָׁרוֹת בְּקוֹל רָם,
וְהַנַּחַל מַבְרִיק...

אֵיךְ שֶׁטּוֹב, אֵיךְ שֶׁשָּׂמֵחַ
בָּעוֹלָם הַזֶּה לִחְיוֹת!..
אָז לָמָּה אֶצְלִי לְבָבִי
גַּם נָמוֹג וְגַם כּוֹאֵב?

כּוֹאֵב הוּא וּמִתְעַצֵּב,
שֶׁהָאָבִיב יַחֲזֹר,
אַךְ הַנְּעוּרִים לֹא יַחַזְרוּ,
לֹא יַחַזְרוּ הֵם!