שיר צינה

עֵת גַּלֵּי פְּיָאצֶטָה יָנִיד רוּחַ צַח אָז תֵּדְעִי, נִינֶטָה כִּי מְחַכֶּה אֲנִי לָךְ תִּתְכַּסִּי בַּצָּעִיף מַסְוֶה עַל עֵין וַאֲנִי מַבָּט אָעִיף וְאַכִּירֵךְ בַּת-חֵן בַּאֲפֻדָּה שֶׁל מַלָּח אֲטַיֵּל לְחוֹף הַיָּם לִקְרָאתֵךְ אֶתְהַלֵּךְ "הַצִּנָּה כְּבָר שָׁם" הוֹי בּוֹאִי עֲדִינָה הַיָּם מָלֵא הוֹד גַּם צִפּוֹר בְּקִנָּהּ תִּתְעַלֵּס עִם דּוֹד עת גלי פיאצטה יניד רוח צח אז תדעי, נינטה, כי מחכה אני לך תתכסי בצעיף מסווה על עין ואני מבט אעיף ואכירך בת-חן באפודה של מלח אטייל לחוף ים לקראתך אתהלך "הצינה כבר שם" הוי בואי עדינה הים מלא הוד גם ציפור בקינה תתעלס עם דוד

נוסח עברי ל"שיר גונדולות ונציאני" Venetianisches Gondollied, אופוס 57 מס' 5 (לקול ופסנתר) מאת מנדלסון, שהולחן לנוסח גרמני מאת פרדיננד פרייליגרט שהוא תרגום חופשי של שיר אנגלי מאת תומס מור.

האזינו לביצוע פיטר שראייר בשפת המקור.

המילה "צינה" שימשה בעבר בין היתר במשמעות סירה, ונראה כי זה משמעה כאן.

השיר בוצע על ידי מקהלה בנשף לקראת פורים בירושלים, כפי שמעידה הכללת המילים (תחת השם "שיר סירה") בחוברת "שירים המושרים ע"י המקהלה העברית (נוסדה שבט תרע"ח) בנשף הנגינה השנתי (במוצ"ש ט' אדר תר"ף) בהנהלת מר א. צ. אידלזון" (עמ' 8).

מספרת תמר גביש (בתאריך 2.2.13) ילידת 1929 מחזור רביעי של קיבוץ גניגר.

למדתי את השיר בגניגר בראשית שנות ה- 40.
לא זוכרת ממי למדתי, אולי מהילדים הגדולים, אולי ממשה שושני, אולי מהבת שלו. המקור נראה לי כמו מישהו מהחברים הותיקים של גניגר שהגיעו מרוסיה ולימדו את הבילדים שלהם ואת החברים הבאים (הקבוצה התגבשה בדגניה ג' היכן שהיום בית זרע, ועברה לעמק יזרעאל ב- 1923).