הניגון עתיק הוא

הַיָּמִים קְצָרִים הֵם וְהָעֵת עוֹבֶרֶת וְהָעֵת עוֹבֶרֶת כַּחֲלוֹם - רַק אַחַת נִצְחִית הִיא וְתָמִיד נִשְׁאֶרֶת - מַנְגִינַת הַפֶּלֶא וְהַתֹּם. הַיָּמִים קְצָרִים הֵם וְהָעֵת עוֹבֶרֶת, יַד-אוֹהֵב נוֹשִׁיט אֶל כָּל אָדָם, אַף אִם לֹא נַגִּיעַ אֶל סִיּוּם הַדֶּרֶךְ - הַנִגּוּן לָנֶצַח לֹא יִתַּם. הָאֶחָד גַּלְמוּד הוּא - טוֹב, הוֹי טוֹב בִּשְׁנַיִם, טוֹב לָהֶם לִשְׁנַיִם שֶׁיַּחְדָיו, עֲגוּמָה הַדֶּרֶךְ, אֲפֹרִים שָׁמַיִם - אֲפֹרִים מְאדֹ הֵם שְׁמֵי-הַסְּתָו. הַנִּגּוּן אֶחָד הוּא - אַךְ נִיבִים לוֹ אֶלֶף וְחוֹזֵר כָּל אִישׁ עַל הַפִּזּוּם: הָרֵאשִׁית אָבִיב הִיא, הַסִּיּוּם הוּא דֶּלֶף, בְּרֵאשִׁית חָבוּי כְּבָר סוֹף עָגוּם... הַנִּגּוּן עַתִּיק הוּא - אֶלֶף מֵחַיֵּינוּ, אַךְ לַלֵּב - לָנֶצַח הוּא צָעִיר, לָנוּ - כִּי דַּלֹּנוּ, בְּתוּגַת עָנְיֵנוּ לֹא נוֹתַר מְאוּם - זוּלַת הָשִׁיר... הימים קצרים הם והעת עוברת והעת עוברת כחלום - רק אחת נצחית היא ותמיד נשארת - מנגינת הפלא והתום. הימים קצרים הם והעת עוברת, יד-אוהב נושיט אל כל אדם, אף אם לא נגיע אל סיום הדרך - הניגון לנצח לא ייתם. האחד גלמוד הוא - טוב, הוי טוב בשניים, טוב להם לשניים שיחדיו, עגומה הדרך, אפורים שמיים - אפורים מאד הם שמי-הסתיו. הניגון אחד הוא - אך ניבים לו אלף וחוזר כל איש על הפיזום: הראשית אביב היא, הסיום הוא דלף, בראשית חבוי כבר סוף עגום... הניגון עתיק הוא - אלף מחיינו, אך ללב - לנצח הוא צעיר, לנו - כי דלונו, בתוגת עניינו לא נותר מאום - זולת השיר...

השיר העברי נכתב למנגינת השיר הרוסי Мурка ("מורקה"), אך ללא קשר למילותיו.

מפרט אורי יעקובוביץ':

השיר נכתב בבית המרגוע בשפיים ב-26.10.1944 (ר' השיר בכתב ידו של נתן יונתן להלן). הוא הופיע בספר "שירי עפר ורוח", שירים לבני הנעורים, ספרית פועלים, תל-אביב, 1965.

עוד באותו לחן: "מנגינה נשכחת" ושם מידע נוסף על השיר המקורי, תווים, גרסאות מילים וביצוע בשפת המקור (רוסית) וקישור לשירים עבריים נוספים באותו לחן.

לחנים נוספים לשיר:

• איתן מסורי
• ברדרס
• אפי נצר בביצוע אפי וייס

 מילות השיר בכתב ידו של נתן יונתן.