כָּזֶה הָיִיתָ וְכָזֶה נִשְׁאַרְתָּ
קוֹזָק-אַמִּיץ, צִפּוֹר-חָפְשִׁית
לָמָּה זֶה, הוֹ, לָמָּה זֶה חָזַרְתָּ?
גָּזַלְתָּ אֶת שַׁלְוַת-נַפְשִׁי.

מַדּוּעַ זֶה, מֵאֵיִן-מָנוֹחַ,
אֶת הָאַשְׁמָה הֵטַלְתָּ בִּי
וְאַשְׁמָתִי, כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין בִּי כּוֹחַ
אוֹתְךָ לִשְׁכֹּחַ אֲהוּבִי.

אֶת גּוֹרָלִי, לִרְקֹם רָצִיתִי
אֶל תּוֹךְ אֲרִיג חַיִּים שֶׁלְּךָ
וְכָל הַמִּלְחָמָה לְךָ חִכִּיתִי
לְבַד, חִכִּיתִי רַק לְךָ.

חִכִּיתִי שֶׁתַּחְזֹר הַבַּיְתָה,
שֶׁהַמָּחָר יַקְדִּים לָבוֹא,
עַכְשָׁו לִי מַר כָּל הֶגֶה שֶׁאָמַרְתָּ
נְזִיפוֹתֶיךָ כֹּה צוֹרְבוֹת.

כָּל כְּאֵבְךָ, כָּל תִּסְכּוּלֶיךָ
מְיֻתָּרִים הֵם, אַלְלַי,
רְאֵה, כָּל נִשְׁמָתִי פְּתוּחָה אֵלֶיךָ,
שֶׁלְּךָ פְּתוּחָה, אַךְ לֹא אֵלַי.

מָה בְּלִבִּי כְּלָל לֹא נִחַשְׁתָּ
קוֹזָק-אַמִּיץ, פִּתְאוֹם נִמְלַט,
כָּזֶה הָיִיתָ וְכָזֶה נִשְׁאַרְתָּ
וְכָךְ אֹהַב אוֹתְךָ לָעַד.