טוֹב רֵיחוֹ שֶׁל הַתַּפּוּחַ, עֵת יִפְרָח בְּחֹדֶשׁ מַאי. רֶגַע בּוֹ יָבוֹא לִי רֵעַ הוּא הַטּוֹב שֶׁבְּחַיַי. אַךְ פִּתְאֹם אוֹתוֹ רָאִיתִי, עַצְמוֹתַי אָמְרוּ שִׁירָה. כָּל נַפְשִׁי בִּי מִתְלַקַּחַת, כָּל לִבִּי הוּא סְעָרָה. בַּשְּׁבִילִים תָּעִינוּ שְׁנֵינוּ, וְהָעֵשֶׂב בָּם מֻזְנָח. כָּךְ הוֹמֶה וְשָׁר לִבֵּנוּ, שִׁירָתוֹ לֹא תִּשָּׁכַח. מַנְגִּינַת חָלִיל בָּרוּחַ מִן הַנַּחַל בָּא אֵלַי. טוֹב רֵיחוֹ שֶׁל הַתַּפּוּחַ, עֵת יִפְרַח בְּחֹדֶשׁ מַאי. טוב ריחו של התפוח, עת יפרח בחודש מאי. רגע בו יבוא לי רע הוא הטוב שבחיי. אך פתאום אותו ראיתי, עצמותי אמרו שירה. כל נפשי בי מתלקחת, כל לבי הוא סערה. בשבילים תעינו שנינו, והעשב בם מוזנח. כך הומה ושר לבנו, שירתו לא תשכח. מנגינת חליל ברוח מן הנחל בא אלי. טוב ריחו של התפוח, עת יפרח בחודש מאי.